רחובות שתי וערב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
כפר פועלים ב[[גיזה]] שב[[מצרים]], שפעל בשנים 2570-2500 לפנה"ס, ובו שוכנו פועלים זמניים במשמרות, נבנה בשורות ארוכות של בתים שנחצו על ידי רחובות במתווה שתי וערב. [[חמורבי]] מלך בבל, במאה ה-17 לפנה"ס, בנה מחדש את בבל ורחובותיה תוכננו במתווה שתי וערב, כאשר הרחובות הצטלבו בזווית הקרובה לישרה. ניתן למצוא תכנון ערים במתווה שתי וערב אף בתרבות סין, החל מן המאה ה-15 לפנה"ס. תקנות תכנון ערים בסין שנכתבו על ידי קאוגונג ג'י ב[[תקופת האביב והסתיו]] (770-476 לפנה"ס) קבעו: "תוכנית עיר בירה צריכה להיות ריבועית. בכל צד בהיקפה צריכים להיות קבועים שלושה שערים המובילים לתשעה רחובות המצטלבים זה עם זה ומגדירים מתווה שתי וערב. בתוכנית העיר צריך לקבוע את חצר המלך בדרום, השוק בצפון, מקדש האבות הקיסרי במזרח והמזבח לאלים של האדמה והחיטה במערב."
היוונים יחסו את המצאת התכנון העירוני ל[[היפודמוס]]
העיר [[טאוטיווקאן]], הסמוכה ל[[מקסיקו סיטי]] בת-ימינו, היא העיר הגדולה ביותר מימי קדם ביבשת אמריקה אשר רחובותיה נבנתו במתווה שתי וערב. שטחה של העיר במתווה זה היה בשטח של כ-20 [[קמ"ר]].
|