הפרעה טורדנית-כפייתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור |
|||
שורה 14:
|Mesh=
}}
'''טורדנות כפייתית''', או '''הפרעה טורדנית-כפייתית''' (בלעז: '''הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית'''), היא [[הפרעה נפשית]] המתאפיינת ב[[מחשבות פולשניות]] וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי-רציונליות. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם [[חרדה]], והם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת [[דיכאון]].
במדריכי האבחנות הפסיכיאטריים הרשמיים סווגה ההפרעה בעבר כ[[הפרעת חרדה]], אך במהדורות החדשות של מדריכים אלו שונה הסיווג. במדריך [[DSM-5]] של [[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]], הופרדה קבוצת ההפרעה הטורדנית הכפייתית וההפרעות המקורבות לה לקבוצה נפרדת, הכוללת גם את הפרעת האגירה, את ה[[דיסמורפופוביה]], [[טריכוטילומניה]], [[פציעת העור העצמית הטורדנית]], וההפרעות הטורדניות-כפייתיות הנגרמות על ידי מחלות "גופניות", תרופות או סמים וכו'.{{הערה|DSM-5}} במדריך [[ICD-10]] סווגה ההפרעה בתוך הקטגוריה "הפרעות [[נוירוזה|נוירוטיות]], תלויות-[[דחק]] ו[[הפרעה סומטופורמית|סומטופורמיות]]".
שורה 29:
האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, ואינו מאמין באמת באותן "אמונות תפלות". אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן יוסיפו להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי.
הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם הגיוניים, יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה - וברוב המקרים אף לעצמם - מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם. עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מגיעים לטיפול. לעתים קרובות הם גם מצליחים לשמור על תפקוד יומיומי תקין.{{הערה|אביגדור בנש"ק, "כפייתיות וחרדה על רקע דתי", 2001}} כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד (אם כי לא בהכרח בעוצמה המפריעה לתפקוד תקין). אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה, היה [[זיגמונד פרויד]].
פרויד, אבי ה[[פסיכואנליזה]], תיאר את המחלה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907). בספר זה, הנחשב לאחד החיבורים החשובים ב[[חקר הדת]] וב[[פסיכולוגיה]] המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.
| |||