ויקיפדיה

הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: \1ניסיו\2\3
מ הגהה, מיקום בקטגוריות
שורה 6:
הכורדים הם מיעוט אתני בעיראק הערבית ששאיפותיו ל[[עצמאות]] דוכאו כבר בתחילת [[המאה ה-20]] לאחר שב[[הסכם סוור]] מ-[[1920]], שחילק את [[האימפריה העות'מאנית]] לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], הוענקה להם אוטונומיה, אך ב[[הסכם לוזאן]], שלוש שנים לאחר מכן, אוטונומיה זו נשללה מהם. שאיפותיהם של הכורדים לעצמאות דוכאו על ידי המשטרים בעיראק, באיראן, בטורקיה ובסוריה, בהן מהווים הכורדים מיעוט. הכורדים בעיראק מתגוררים באופן מסורתי באזור ההררי בצפון עיראק, בו הם מהווים את מרבית האוכלוסייה. באזור כורדיסטן העיראקית בצפון עיראק קיימים מרבצי נפט גדולים, בעוד שבאזור בו חי המיעוט הסוני השליט במרכז עיראק לא קיים נפט בכמות משמעותית.
 
מפלגת הבעת' שעלתה לשלטון בעיראק ב-[[1968]] נקטה גישה לאומנית-ערבית שלא בישרה טובות לכורדים, שכן בתקופת השלטון הקצרה של הבעת' לאחר הפיכה ב-[[1963]] המשטר פתח במערכה צבאית רחבה נגד המורדים הכורדים, וזו לא הגיעה להכרעה. עם עליית הבעת' מחדש לשלטון ב-1968, גברו ההתנגשויות בין מורדים כורדים לכוחות הביטחון העיראקיים. ב-1969, המורדים הכורדים תחת הנהגת [[מוסטפא ברזאני]] תקפו את מתקני הנפט ב[[כרכוכ]] ועצרו את זרימת הנפט מהמקום. בתגובה, בגדאד הורתה על שליחת ארבע מתוך שש דיוויזיות הצבא העיראקי לצפון.{{הערה|1=דיווח ה[[פיננשל טיימס]] ([[לונדון]]) מ-[[15 במרץ]] [[1969]]. על שליחת הדיוויזיות, ראו עמ' 66 אצל קרש ורואטסי.}} כוחות המשטר הצליחו להשתלט מחדש על ערים באזור, אך איבדו שליטה על אזורים כפריים נרחבים בצפון עיראק,{{הערה|1=ראו למשל [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=13517&dt=1573&dl=823 דיווח] נציג אמריקני מהשגרירות בבגדאד מהמ-[[17 באפריל]] [[1973]] שמתאר את מחסומי הכבישים והפטרולים החמושים בכבדות של הפשמרגה והימנעות הצבא העיראקי מכניסה לאזורים בקרבה לגבול עם איראן. {{PDF}}, קוד מברק: 1973BAGHDA00214.}} מלבד זאת, המורדים הכורדים הסבו נזקים כלכליים בשל הפגיעה בתשתיות שאיבת הנפט וההתנגשויות הבלתי פוסקות בין הצדדים. למרות הלחץ הצבאי המתמשך מצד מרבית צבא עיראק{{הערה|1=לטענת הכורדים מספר אירועי [[טבח]] בוצעו במהלך הלחימה לצורך "טיהור" כפרים לקראת העברת ערבים אליהם. ראו דיווח בעיתון מפלגת KDP הכורדית אל-תַאַח'י מהמ-[[27 באוגוסט]] 1973, מופיע באנגלית ב[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=62185&dt=1573&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית מבגדאד מ-[[28 באוגוסט]]. {{PDF}} קוד מברק: 1973BAGHDA00455.}} סירבו הכורדים להיכנע.
 
לאחר [[משא ומתן]] חשאי בין מצטפא ברזאני לסדאם חוסיין, השניים חתמו במרץ 1970 ב[[תכרית]] על "המניפסט של מרץ" שצריך היה להיות מיושם תוך ארבע שנים.<ref><div style="direction: ltr;">
G.S. Harris - ''Ethnic Conflict and the Kurds'' in the Annals of the American Academy of Political and Social Science, pp.118-120, 1977 </div></ref> עיקרי המניפסט היו הסכמתם של הכורדים לנתק את קשריהם עם איראן, הפסקת המרידה, ושילוב המיליציה הכורדית לתוך [[צבא עיראק]]. בתמורה, הובטחה לכורדים אוטונומיה בצפון עיראק, באזורים בהם מהווים הכורדים רוב והקמת ממשלת אחדות עם נציגים כורדיים. אולם, לצד מינוי מספר מועט של כורדים לשרים, המשטר ניסח באופן חד-צדדי את מצע ממשלת האחדות והחשוב מכל - מאז קבלת ההסכם עמל על "ערביזציה" של האזורים עשירי הנפט בצפון הכורדי. במסגרת יוזמת הערביזציה זאת עודדו ערבים להגר למקומות אלו כדי להבטיח את הישארותם מחוץ לשטח הכורדי;<ref><div style="direction: ltr;">
[http://hrw.org/reports/1993/iraqanfal/ANFALINT.htm The introduction] in Genocide in Iraq: The Anfal Campaign Against the Kurds ([[Human Rights Watch]] Report, 1993). </div></ref> כמו כן, עשרות אלפי כורדים גורשו לאיראן בתואנה כי אינם עיראקים. לאחר שינוי המאזן הדמוגרפי באזורים עשירי הנפט,{{הערה|1=בתהליך הערביזציה הועברו כמיליון ערבים לאזורים הכורדיים בצפון. [http://www.benadorassociates.com/article/538 מאמר של אמיר טאהירי] על ראיון עם סדאם ב-[[1975]]. טאונהול, [[21 באוגוסט]] [[2003]].}} המשטר דרש מהכורדים להסכים ליישום מיידי של ההסכם במרץ 1974. במקביל, המשטר הפעיל "גזרים" בדמוי הענקת סיוע כלכלי לפיתוח הצפון הכורדי, ו"מקלות" - על ידי המשך לחץ צבאי ומדיני על הכורדים,{{הערה|1=ראו [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=22253&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[3 בפברואר]] 1974. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00066.}} בין היתר על ידי חימוש המפלגה הקומוניסטית היריבה וגרימת פילוגים פנימיים במפלגת ה-KDP.{{כ}}{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=27268&dt=1572&dl=823 דיווח] הנציגות האמריקנית מבגדאד מ-[[11 בפברואר]] 1974 על מכתב של שלושה ממנהיגי המפלגה לברזאני, בו הודיעו על התפטרותם והטיחו בו האשמות על התנהלותו. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00079.}} למרות זאת, הכורדים סירבו ליישום המניפסט.{{הערה|1=ראו מאמר מ-[[19 באוגוסט]] [[1973]] בעיתון מפלגת KDP (פלג ברזאני) המתנגד ליישום המניפסט, בשל תהליך הערביזציה ואי-ישומן של חלק מהבטחות המניפסט. מובא ב[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=59702&dt=1573&dl=823 דיווח] מנציגות עיראק ב[[בגדאד]] ב-[[22 באוגוסט]]. {{PDF}} קוד מברק: 1973BAGHDA00443.}} בתגובה, ומבלי להתחשב בהצעות הנגד הכורדיות, המשטר הפך את הצעתו ליישום המניפסט לחוק ב-[[11 במרץ]] [[1974]].{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=36676&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[12 במרץ]] 1974, על סמך השוואת הצעת המשטר מפברואר והחוק. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00141.}} המשטר הציב להנהגת הכורדים אולטימטום של 15 ימים להסכמה לחוק והצטרפות לממשלת האחדות.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=35766&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מהמ-[[14 במרץ]]. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00144.}} לאחר התפוצצות המשא והמתן עם המשטר בתחילת מרץ, חמשת השרים הכורדים ובעקבותם אלפי עובדים וסטודנטים כורדים עזבו את משרותיהם, אנשי משטרה וצבא כורדיים ערקו והצטרפו גם הם לברזאני בצפון. במקום השרים הפורשים, המשטר מינה לתפקידם כורדים שעזבו את מפלגתו של ברזאני,{{הערה|שם=Ap11|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=48936&dt=1572&dl=823 מברק] מנציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[11 באפריל]] 1974. מלבד ההתייחסות לחילופי השרים, המברק עוסק בדיווח של נספח צבאי [[הונגריה|הונגרי]] (בעל גישה למידע בשל סיוע סובייטי משמעותי לצבא עיראק) על נוכחות שתי [[אוגדה|אוגדות]] המתמחות בלחימה הררית, אוגדת חיל רגלים עיראקיות שנמצאות על הגבול עם השטחים שנשלטים על ידי הכורדים בצפון המדינה. כגיבוי לשלוש אוגדות אלו היו שתי [[חטיבה|חטיבות]] [[חיל שריון|משוריינות]] וארבע [[טייסת|טייסות]] [[חיל האוויר העיראקי]]. בצד העיראקי, מלבד העורקים מצבא עיראקים הצטרפו, לטענת ההונגרי, 5,000 כורדים מ[[סוריה]]. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00221.}} עורך עיתון מפלגת KDP אל-תַאַח'י הוחלף גם הוא בתומך מדיניות הבעת'.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=34461&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[27 במרץ]]. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00186.}} כוחות גדולים של צבא עיראק והפשמרגה התכוננו ללחימה,{{הערה|שם=Ap11}} על רקע ניסיונות אחרונים מצד המשטר להשגת הסכמת KDP לחוק ואיפול [[תקשורת]]י אודות תקריות אלימות בצפון עיראק.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=48401&dt=1572&dl=823 דיווח] הנציגות האמריקנית בבגדאד מ-[[18 באפריל]] 1974. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00235.}}
 
באמצע מרץ אירעו מספר התנגשויות בצפון עיראק, באפריל החלה מעורבות רחבת היקף של [[חיל האוויר העיראקי|חיל האוויר]] וכוחות מיוחדים מצד עיראק.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=47807&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[25 באפריל]] 1974. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00259.}} שמונה דיוויזיות (120,000 חיילים), 800-700 מתוך 900 הטנקים של צבא עיראק, 20 גדודי ארטילריה וכל חיל האוויר (מאות מטוסים) והטלו לשדה הקרב על ידי המשטר על מנת להתמודד עם 50,000 אנשי [[פשמרגה]] כורדים.<ref>David Romano, <i>The Kurdish Nationalist Movement: Opportunity, Sovereignty and Identity</i>, Cambridge University Press, 2006, p. 194</ref> על מנת להימנע מאבדות כבדות ל[[חיל רגלים|חיל הרגלים]], עיראק ביצעה מספר רב של הפצצות אוויריות על כפרים כורדיים באזור משולש [[סולימאניה]] - ח'אנקין - כרכוכ.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=72308&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד מ-[[1 במאי]]. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00280.}} למרות הפצצות מאסיביות בסיוע מטוסים מתקדמים דוגמת [[טופולב Tu-22]] ו[[מיג-21]] וקרבות קרקעיים משמעותיים בעקבות מאמצי הצבא לכבוש שטחים ועמדות שאבדו לו, המשטר המשיך לשמור על איפול תקשורתי בסוגיה.‏‏{{הערה|1=‏[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=71017&dt=1572&dl=823 דיווח] הנציגות האמריקנית בבגדאד מ-[[7 במאי]] 1974. {{PDF}} קוד מברק: 1974BAGHDA00298.‏}}
שורה 19:
 
===סכסוך הגבולות===
[[תמונהקובץ:LittleIraq.png|שמאל|ממוזער|250px|השט אל-ערב, היציאה היחידה למפרץ הפרסי מהנהרות בעיראק]]
עוד בתקופת [[האימפריה העות'מאנית]] ו[[ממלכת פרס]] התקיים סכסוך הגבולות ביחס ל[[שט אל-ערב]], הנתיב הימי היחיד של עיראק למפרץ הפרסי ממערכת הנהרות של ה[[פרת]] וה[[חידקל]]. לפני [[המאה ה-19]] השליטה בנתיב המים עד גדתו המזרחית הייתה בידי העות'מאנים. אולם בעקבות גילוי נפט באי ח'ורהמשר שנמצא בקרבה לגדה האיראנית של השט, הוענקה לאיראן שליטה על אי זה ועוד שניים ב[[פרוטוקול קונסטנטינופול]] של [[1913]]. באוקטובר [[1936]], בעקבות הפיכה צבאית בראשות הגנרל [[בכר סדקי]] שהפילה את הממשלה בעיראק, חל שינוי במדיניות החוץ. במקום התמקדות במדינות החוץ, הממשלה פעלת להסדרת היחסים עם השכנות [[טורקיה]] ואיראן.<ref><div style="direction: ltr;">
[http://www.bitsofnews.com/content/view/3886/42/ History of Iraq: 1933 - 1939], Bits of News.</div></ref> ביולי 1937, כחודש לפני הפיכת נגד שהובילה לנפילת הממשלה, איראן ועיראק חתמו על הסכם חדש לתיחום הגבול. ההסכם חזר על קווי פרוטוקול קונסטנטינופול מ-1913, מלבד תוספת של שמונה [[ק"מ]] לאיראן באזור האי [[עבדאן]], בו איראן הקימה נמל גדול והגבול מ-1913 לא איפשר לה לעגון בנמל שהקימה בלי אישור עיראקי.<ref name="pipes"><div style="direction: ltr;"> Daniel Pipes - [http://www.danielpipes.org/article/164 A Border Adrift: Origins of the Iraq-Iran War], New Weapons, 1983.</div></ref> לפיכך, ההסכמה שנשמרה בין המדינות עד 1969 קבעה כי עיראק תשלוט בכל מי השט מלבד באזורים קרובים לערים האיראניות ח'ורהמשר ועבדאן, שם חלוקת המים התבצעה בדיוק באמצע המרחק בין שתי הגדות. מלבד זאת, הספינות שהפליגו בשט יכלו להשתמש אך ורק בנתבים עיראקיים ושילמו דמי מעבר לעיראק.
 
בעקבות עליית משטר הבעת' לשלטון, ביולי 1968 שבה הממשלה העיראקית לתבוע שליטה מלאה על כל מימי השט.{{הערה|1=אנתוני רוקדסמן ואברהם וגנר - '''מלחמת איראן עיראק''', הוצאת משרד הביטחון, 1998. עמ' 34.}} העלאת תביעה נושנה זו באה בעיתוי לא טוב, לאור התחזקות מעמדה האסטרטגי של איראן ב[[המפרץ הפרסי|מפרץ הפרסי]].{{הערה|1=הכרזת ה[[הממלכה המאוחדת|בריטיים]] על נסיגה מהמפרץ הפרסי לאחר משבר [[עדן]] ב-[[1968]], החלישו את האיום הבריטי על איראן. בנוסף, לאור שיפור היחסים בין [[ברית המועצות]] לבין איראן פחת גם האיום המשמעותי על איראן מ[[צפון]]. עליית מחירי ה[[נפט]] החל מ-[[1968]] חיזק גם הוא את ביטחון השאה.}} [[השאה]] [[מוחמד רזה פהלווי]] החליט להפגין התנהלות המתאימה, בראייתו, למעצמה הראשונה של המזרח התיכון,{{הערה|1=רעיונות "המדינה האדירה ביותר במפרץ הפרסי" וחשיבותה של איראן לייצוב ושמירה על הביטחון באזורה הודגשו מספר פעמים על ידי השאה. דיווחים שונים בנושא: [[הגארדיאן]] מהמ-[[9 באוקטובר]] [[1971]], סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP) מהמ-[[10 ביוני]] [[1976]].}} וב-[[19 באפריל]] 1969 האיראנים ביטלו באופן חד-צדדי את ההסכם מ-1937. התואנה של המשטר האיראני הייתה "התגרות" של עיראק נגד ספינות איראניות שנעו על השט, אך בפועל המהלך נבע מאמונתו של השאה כי המשטר בבגדאד חלש מדי מכדי להגיב.<ref>Bengio, Ofra, <i>The Kurds of Iraq: Building a State Within a State</i>, Lynne Reiner Publishing, 2012, p. 29</ref>
[[תמונה:Shat Al-Arab-Basra.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השט אל-ערב באזור [[בצרה]]]]
ב-[[22 באפריל]] עברה לראשונה ספינה איראנית בליווי אוניות הצי האיראני מבלי לשלם את דמי המעבר לעיראק. שתי המדינות החלו לפרוס את צבאותיהם על גדות השט. יום לפני עזיבת הצי הבריטי את המפרץ הפרסי ב-[[30 בנובמבר]] [[1971]] איראן השתלטה על ארבעה איים במפרץ הפרסי, בעקבות צעד זה ניתקה בגדאד את היחסים הדיפלומטיים עם טהראן.{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנר, עמ' 35.}} המשטר בבגדאד החל לקרוא להתקוממות עממית של ה[[ערבים]] במחוז [[מחוז ח'וזסתאן|ח'וזסטאן]] (אותו הם כינו "ערביסטאן") שבאיראן סמוך לגבול עם עיראק, שמרבית תושביו אינם דוברים [[פרסית]]. כמו כן, בגדאד הורתה על גירושם של איראנים ומלומדים שיעים מעיראק.<ref>Bengio, Ofra, <i>The Kurds of Iraq: Building a State Within a State</i>, p. 30</ref> האיראנים מצידם, החלו להעניק תמיכה כלכלית וצבאית למורדים ה[[כורדים]] בעיראק. לאחר פניות לא-פומביות רבות מצד השירות החשאי באיראן (ה[[סאוואכ]]),‏‏{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/r/pa/ho/frus/nixon/e4/69740.htm תזכיר פנימי] במועצה האמריקנית לביטחון לאומי מ-[[27 במרץ]] 1972.‏ התזכיר בסיווג סודי הועבר לקיסינג'ר על ידי עוזרו גנרל הייג ואושר על ידיו ב-[[29 במרץ]].}}‏‏, השאה,‏‏{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/documents/organization/70901.pdf תזכיר פנימי של המועצה האמריקנית לביטחון לאומי] מ-[[12 ביוני]] 1972 מזכיר שש בקשות קודמות לסיוע כלכלי וצבאי או אפילו מוראלי לכורדים, שנדחו כולן על ידי הממשל האמריקני. הסבר לדחיית הבקשות ניתן למצוא במברק: "למרות שמולה מצטפא [ברזאני] טוען כי ישמור בסוד כל מחויבות לתמיכה מוראלית, תמיכה כזו תהיה חסרת תועלת עבורו אם לא יוכל לנצלה כדי לזכות בתמיכה [כלכלית או צבאית], ומכך תנבע חשיפתה [של התמיכה האמריקנית]".‏}} והכורדים ישירות{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/documents/organization/72268.pdf תזכיר פנימי באגף המזרח התיכון במחלקת המדינה] המסכם פגישה עם נציג של ברזאני בבקשת סיוע לכורדים לפתיחת "מאבק רחב היקף" נגד משטר הבעת'.‏ [[5 באפריל]] 1972. }} בביקור של [[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית|היועץ האמריקני לביטחון לאומי]] [[הנרי קיסינג'ר]] ב[[איראן]], ביקש ממנו ה[[שאה]] "לסייע לכורדים להפוך את החיים לקשים עבור שכננו ואויבנו העיראקי".‏‏{{הערה|1=‏[http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9D0CE1DF153FF935A35750C0A967958260 מאמר] של [[הניו יורק טיימס]] מ-1991 מזכיר את ביקור קיסינג'ר.‏}} לאחר מספר פגישות בין אנשי ברזאני ונציגים של הממשל האמריקני,‏‏{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/documents/organization/70904.pdf מזכר פנימי] מ-[[23 ביוני]] 1972 המיועד לגנרל [[אלכסנדר הייג]], דאז עוזרו הצבאי של קיסינג'ר לקראת פגישתו הצפויה עם נציגי ברזאני.‏ במברק עולה כי הסכום המבוקש על ידי הכורדים הוא בסך 1.5 מיליון דולר לחודש ועל התחייבות איראנית לממן מחצית מהסובסידיה. }} בשלהיי יולי 1972 נשיא ארצות הברית [[ניקסון]] אישר סיוע אמריקני חשאי לברזאני דרך ה-[[CIA]], בסך מיליוני דולרים.‏‏{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/documents/organization/72017.pdf תזכיר]‏ החתום על ידי דר. קיסינג'ר, בסיווג סודי בתפוצה מוגבלת. }} הסיוע האמריקני הועבר מה-CIA דרך איראן וכלל אמל"ח סובייטי רב והעברות מזומנים ישירות לחשבונו של ברזאני.‏‏{{הערה|1=‏[http://www.state.gov/documents/organization/72019.pdf תזכיר פנימי לנשיא ניקסון] מהיועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר מ-[[5 באוקטובר]] 1972. קיסינג'ר מדווח על הסיוע השוטף המועבר לכורדים תוך "שיתוף פעולה מעולה... עם השאה", על סמך דיווחי ראש ה-[[CIA]] ריצ'רד הלמס. ‏}} מיד לאחר פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]], פנה המשטר העיראקי לטהראן בבקשה לחדש את היחסים הדיפלומטיים, כנראה מחשש לתקיפה ממזרח, בעת בה עיראק מעורבת במלחמה בחזית הסורית.{{הערה|שם=pipes}} היחסים הדיפלומטיים בין המדינות חודשו בראשית 1974 אך היחסים בין המדינות לא השתפרו באופן משמעותי,{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=2062&dt=1572&dl=823 דיווח] נציגות ארצות הברית בבגדאד לאחר שיחה עם ממלא מקום שגריר איראן בבירה העיראקית. דיווח מ-[[26 בינואר]] 1974. קוד מברק: 1974BAGHDA00050.}} וההתנגשויות האלימות לאורך הגבולות לא פסקו.
 
==גיבוש ההסכם==
ב-1973 עיראק החלה בגישושים כלפי איראן בניסיון לגרום להפסקת התמיכה האיראנית במורדים הכורדים, לאור הבנתו כי הצבא העיראקי לא יצליח לדכא את המרידה בהיקפה הנוכחי. המגעים הראשונים{{הערה|1=דברי מזכיר משרד החוץ האיראני לנציג משגרירות ארצות הברית ב[[טהראן]]. ראו [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=20268&dt=1573&dl=823 מברק] מטהראן, ה-[[22 במאי]] [[1973]]. {{PDF}} קוד מברק: 1973TEHRAN03548, סיווג מקורי: סודי, תפוצה מוגבלת.}} בין המדינות החלו בפגישה של שרי החוץ מעיראק ומאיראן ב[[ז'נבה]] בשבוע האחרון של [[אפריל]] 1973.{{כ}}{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=20800&dt=1573&dl=823 דיווח] שגרירות בגדאד מהמ-[[28 במאי]] 1973. {{PDF}} קוד מברק: 1973BAGHDA00304.}} בשיחות חשאיות אלו (בין המדינות לא היו יחסים דיפלומטיים באותה העת) הנציגים העיראקיים התעקשו לקיים את המשא ומתן במסגרת החוזה מ-[[1937]] (שהעביר את מרבית שטחי השט לשליטת עיראק), אך הנציגים האיראנים קבעו כי הסכם זה הוא בטל ומבוטל ויש לקיים דיון מחודש על הגבול, בתמורה להסדרת היחסים בין המדינות.{{הערה|1=ראו [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=24434&dt=1573&dl=823 דיווח] מחלקת המדינה לנציגותה בעיראק (דרך [[בירות]]) מהמ-[[16 במאי]] [[1973]]. {{PDF}}, קוד מברק:1973STATE093589, סיווג מקורי: סודי, תפוצה מוגבלת.}} בעקבות כישלון הצדדים להגיע להסכמה כלשהי, לאורך תקופה מסוימת לא התקיימו פגישות בין הצדדים. ה[[שאה]] החליט לא להפגין גמישות, והיה נחוש לקבל בדיוק ממחצית השט ורק לאחר השגת הסכמה זו מאיראן הוא היה מוכן לדון על שיפור היחסים בין המדינות (קרי, הפסקת התמיכה בכורדים).{{הערה|1=דבריו של שר הטקס האיראני לשגריר ארצות הברית באיראן. ראו [http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=36434&dt=1573&dl=823 דיווח] השגרירות האמריקנית בטהראן למחלקת המדינה ב-[[9 ביוני]] 1973. {{PDF}}, קוד מברק: 1973TEHRAN03974.}} הוא טען כי אין במה לדון בנוגע לשט, לאחר קביעת העובדות על ידי איראן בביטול הסכם 1937 באפריל 1969 וכי חלוקת השט חייבת להיות לאורך קו האמצע.{{הערה|1=[http://aad.archives.gov/aad/createpdf?rid=36271&dt=1573&dl=823 דיווח] שגרירות ארצות הברית בטהראן לאחר פגישה עם השאה. [[9 ביוני]] 1973 {{PDF}}. קוד מברק: 1973TEHRAN03979.}}
 
במאי 1974 המדינות הקימו ועדה לסימון הגבול ביניהם, אך עיראק לא ששה לוותר על דרישותיה. בפסגת [[הליגה הערבית]] ב[[רבאט]] באוקטובר 1974 נערכה פגישה בין נציגים משתי המדינות בתיווך של [[מלך ירדן]] [[חוסיין, מלך ירדן|חוסיין]].<ref><div style="direction: ltr;">
שורה 56:
פחות משש שנים לאחר החתימה על ההסכם, פרצה בין המדינות [[מלחמת איראן-עיראק]], ש[[עילה למלחמה|העילה]] לה הייתה אותו סכסוך גבולות. מלחמת איראן-עיראק נמשכה שמונה שנים, ולמרות הצלחות צבא עיראק מלכתחילה, הצליחו האיראנים להדוף את הצבא עיראק לגבולות שלפני המלחמה. על פי החוק הבינלאומי, אין למדינה זכות לדחות באופן חד-צדדי הסכם שהיא אישררה, ובהסכם זה אינו קיים סעיף המאפשר את ביטולו החד צדדי, כפי שעשה [[סדאם חוסיין]] כשהכריז ב-[[17 בספטמבר]] [[1980]] כי השט אל-ערב הוא חלק משטחה של עיראק. הלחימה לאורך הגבול התלהטה באופן מיידי לאחר הצהרה זו, וב-[[20 בספטמבר]] הכריז נשיא איראן [[אבולחסן בני-סדר]] על גיוס כללי.{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנר, עמ' 48.}}
 
לאחר שמונה שנים של מלחמה, חזרו המדינות לגבולות שבהם התחילה המלחמה. עם זאת, סדאם סירב לשוב ולאשר כי הגבולות יוותרו על פי קווי הסכם אלג'יר. בין המדינות התקיימה הפסקת אש מתוחה במשך שנתיים. מיד לאחר [[מלחמת המפרץ|פלישת עיראק]] ל[[כווית]] ב-[[2 באוגוסט]] [[1990]] וסימנים מעידים לתגובה מערבית אפשרית, סדאם שאף לישר את ההדורים עם איראן, כדי להבטיח שאיראן לא תנצל את מעורבות צבא עיראק בכוווית כדי להכות ממזרח. ב-[[14 באוגוסט]] 12 ימים לאחר התחלת המלחמה, שלח סדאם חוסיין איגרת ל[[נשיא איראן]] [[אכבר האשמי רפסנג'אני]] שבה הציע לאשר מחדש את תנאי הסכם אלג'יר{{הערה|1=שלושה ימים טרם הפלישה, לעומת זאת, סדאם טען בפומבי כי השט אל-ערב שייך לעיראק על בסיס זכות היסטורית. ראו בדיווחים של Kayhan International ([[טהראן]]) מהמ-[[29 בספטמבר]] 1990 והו-[[2 באוקטובר]] 1990. מופיע גם בדיווח Baghdad Domestic Service מהמ-[[23 בספטמבר]] 1990.}} ולבצע החלפת שבויים.{{הערה|1=באיגרת טען כי מלחמת איראן-עיראק כלל לא התנהלה בניסיון לבטל את ההסכם (קרי, להחזיר את השליטה על השט, כפי שטען בהכרזתו שגרמה לפרוץ המלחמה) והאשים את איראן בביטול ההסכם. ראו בראיון עם בכיר משטר הבעת' (ולימים סגן נשיא עיראק) [[טה יאסין רמצ'אן]] לעיתון אל-תד'מאן ([[לונדון]]), [[29 באוקטובר]] 1990. עמ' 20 - 24.}} רפסנג'אני ניצל את ההזדמנות וב-[[18 באוגוסט]] החלו חילופי השבויים בין המדינות. עם זאת, משטר הבעת' השתמש בתואנות שונות כדי לדחות את סימון הגבול הקרקעי בין המדינות. שרידי מלחמת שמונה השנים עדיין נותרו לאורך השט, עשרות ספינות ו[[מוקש]]ים ששוקעו במהלך הלחימה הפכו את המעבר בנתיב הימי לבלתי אפשרי. עם זאת, עלות משיית כל שרידי המלחמה הוערכה ביותר מ-5 מיליארד [[דולר]], ועיראק, שסבלה מ[[עיצומים (יחסים בינלאומיים)|סנקציות]] שהטיל [[האומות המאוחדות|האו"ם]] לאחר מלחמת המפרץ, לא הייתה נכונה לשלם על המשייה.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.parstimes.com/history/outstanding_issues_iran-iraq.html Outstanding Issues in Iran-Iraq Relations], Salam Morning Daily (Iran), 18 July, [[1995]].</div></ref>
[http://www.parstimes.com/history/outstanding_issues_iran-iraq.html Outstanding Issues in Iran-Iraq Relations], Salam Morning Daily (Iran), 18 July, [[1995]].
</div></ref>
 
כיום, מספר ארגוני ביון בינלאומיים מאמינים כי איראן מפירה את ההתייחסות בהסכם למניעת פעילות חתרנית בשטחה של המדינה האחרת. לאור מעצרים של מספר חברי כוח קודס בעיראק{{הערה|1=ראו [http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/6216455.stm דיווח ה-BBC] על מעצר חשודים בהברחות אמצעי לחימה ב-[[21 בדצמבר]] [[2006]] בבגדאד.}}{{הערה|1=[http://www.iht.com/articles/ap/2007/04/07/africa/ME-GEN-Iraq-US-Iran-Prisoners.php דיווח האינטרנשיונל הראלד טריביון] על מעצר חשודים מ[[משמרות המהפכה]] ב[[ארביל]] ב-[[11 בינואר]] [[2007]].}} ועדויות לאספקת תחמושת, אימונים ומימון למורדים שיעים עיראקיים.{{הערה|1=
[http://www.iranfocus.com/modules/news/article.php?storyid=3403 Iran 'supplies infra-red bombs' that kill British troops in Iraq], דיווח של המודיעין הצבאי הבריטי. הסאנדיי טלגרף, [[21 באוגוסט]] [[2005]].}}{{הערה|1=פטראוס: איראן מקימה בעיראק מודל של חזבאללה], [http://graphics8.nytimes.com/packages/pdf/world/20070911_POLICY/Petraeus_Testimony.pdf עדות פטראוס] (PDF) מול הקונגרס האמריקני.}}
 
הפרה בולטת של ההסכם בוצעה על ידי איראן ב-[[23 במרץ]] [[2007]] כש[[פריגטה]] בריטית שנמצאה ב[[מים טריטוריאליים|מים הטריטוריאליים]] של עיראק נעצרה על ידי [[חיל ים|חיל הים]] של [[משמרות המהפכה האיראניים]] ו-15 הבריטים שעליה הובאו בכפייה לאיראן. באמנה המקיפה שנחתמה בין המדינות על בסיס הסכם אלג'יר פורט כי האזור{{הערה|1=האיראנים טענו בראשית כי המעצר התבצע בנ. צ {{coord|29|51|N|48|45.11|E|type:landmark|display=inline}} אולם עמדתם שונתה מאוחר יותר לנ. צ {{coord|29|51.9|N|48|45.11|E|type:landmark|display=inline}} מאחר שהנקודה הראשונה לא נמצאה במים הטריטוריאליים של איראן. תמונות של מכשירי ה-[[GPS]] של הפריגטה מראים כי המלחים נעצרו בנ.צ. {{coord|29|50.36|N|48|43.08|E|type:landmark|display=inline}} הנמצאת במים הטריטוריאליים של עיראק.}} בו נאסרו הבריטים שייך לעיראק.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.dur.ac.uk/ibru/resources/iran-iraq/ Notes on the Iran-Iraq maritime boundary], Durham University, U.K.</div></ref> המלחים הבריטים שוחררו לאחר 12 ימים.
[http://www.dur.ac.uk/ibru/resources/iran-iraq/ Notes on the Iran-Iraq maritime boundary], Durham University, U.K.
</div></ref> המלחים הבריטים שוחררו לאחר 12 ימים.
 
==עם נפילת סדאם==
אחרי נפילת משטר הבעת' עם [[מלחמת עיראק|פלישת כוחות הקואליציה]] לעיראק ב-[[2003]] והקמת ממשלות [[שיעה|שיעיות]] ודתיות יותר, היחסים בין המדינות הפכו לידידותיים יותר. בנובמבר 2007 המדינות הקימו ועדה משותפת לדיון לגבי פינוי הנתיב הימי משרידי המלחמה ולגבי שימוש באוצרות הטבע שהתגלו על קרקעית השט, עם הגידול ההדרגתי בשטח החופים. במהלך הדיונים האלו מספר בכירים עיראקים טענו כי ההסכם אינו תקף.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.iraqupdates.com/p_articles.php/article/23758 1975 Algiers Agreement still null and void- ministry], Voices of Iraq (Baghdad), November 7, 2007.
</div></ref> או דורש שינויים רבים.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.iraqupdates.com/p_articles.php/article/27652 Unanimity to amend Algiers Accord], Voices of Iraq (Baghdad), 20 February, 2008.</div></ref> בדצמבר [[2007]] הצטרף לקריאות אלו גם נשיא עיראק הכורדי, [[ג'לאל טלאבאני]] כי ההסכם אינו תקף.{{הערה|1=דיווח העיתון אל-ח'יאת המפורסם ב[[לונדון]], [[18 בדצמבר]] 2007.}} לאור ביקורת איראנית רבה,<ref><div style="direction: ltr;">[http://62.193.18.228/index_View.asp?code=160168 Unilateral revocation of Algiers Accord is illegal: analyst says], Tehran Times, 30 December, 2007.</div></ref> טלאבאני חזר בו מהצהרה זו במהרה והבהיר כי התכוון בהצהרתו לכך שיש צורך לבצע שינויים באמנה.<ref><div style="direction: ltr;">[http://mathaba.net/news/?x=576038 Iraqi president recants remarks on Algiers Accord], Mathaba, 27 January, 2008.</div></ref> בדיונים בין המדינות בטהראן העיראקים הציגו שורה של הסתייגויות מההסכם וביקשו לסמן מחדש את הגבול בין המדינות.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.presstv.ir/detail.aspx?id=37980&sectionid=351020101 Iraq: Algiers Accord needs revision], Press TV (Iran), 8 January, 2008.</div></ref> לאחר מספר סבבי דיונים, ב-[[22 בפברואר]] 2008 המדינות חתמו על הסכם בו קבעו כי הן יחלו בסימון הגבול ביניהן, בעקבות הריסת סימוני הגבול במהלך המלחמה ויפעלו יחדיו למיפוי השט ופתיחת הנתיב הימי לתנועה.<ref><div style="direction: ltr;">[http://www.tehrantimes.com/index_View.asp?code=163736 Iran, Iraq sign deal on revitalizing Algiers Accord], Tehran Times, 23 February, 2008.</div></ref>
[http://www.iraqupdates.com/p_articles.php/article/23758 1975 Algiers Agreement still null and void- ministry], Voices of Iraq (Baghdad), November 7, 2007.
</div></ref> או דורש שינויים רבים.<ref><div style="direction: ltr;">
[http://www.iraqupdates.com/p_articles.php/article/27652 Unanimity to amend Algiers Accord], Voices of Iraq (Baghdad), 20 February, 2008.</div></ref> בדצמבר [[2007]] הצטרף לקריאות אלו גם נשיא עיראק הכורדי, [[ג'לאל טלאבאני]] כי ההסכם אינו תקף.{{הערה|1=דיווח העיתון אל-ח'יאת המפורסם ב[[לונדון]], [[18 בדצמבר]] 2007.}} לאור ביקורת איראנית רבה,<ref><div style="direction: ltr;">
[http://62.193.18.228/index_View.asp?code=160168 Unilateral revocation of Algiers Accord is illegal: analyst says], Tehran Times, 30 December, 2007
</div>.</ref> טלאבאני חזר בו מהצהרה זו במהרה והבהיר כי התכוון בהצהרתו לכך שיש צורך לבצע שינויים באמנה.<ref><div style="direction: ltr;">
[http://mathaba.net/news/?x=576038 Iraqi president recants remarks on Algiers Accord], Mathaba, 27 January, 2008.
</div></ref> בדיונים בין המדינות בטהראן העיראקים הציגו שורה של הסתייגויות מההסכם וביקשו לסמן מחדש את הגבול בין המדינות.<ref><div style="direction: ltr;">
[http://www.presstv.ir/detail.aspx?id=37980&sectionid=351020101 Iraq: Algiers Accord needs revision], Press TV (Iran), 8 January, 2008.
</div></ref> לאחר מספר סבבי דיונים, ב-[[22 בפברואר]] 2008 המדינות חתמו על הסכם בו קבעו כי הן יחלו בסימון הגבול ביניהן, בעקבות הריסת סימוני הגבול במהלך המלחמה ויפעלו יחדיו למיפוי השט ופתיחת הנתיב הימי לתנועה.<ref><div style="direction: ltr;">
[http://www.tehrantimes.com/index_View.asp?code=163736 Iran, Iraq sign deal on revitalizing Algiers Accord], Tehran Times, 23 February, 2008.
</div></ref>
 
==קישורים חיצוניים==
שורה 88 ⟵ 74:
 
{{ערך מומלץ}}
 
[[קטגוריה:איראן בימי שלטון שושלת פהלווי]]
[[קטגוריה:עיראק: היסטוריה: חוזים והסכמים|אלג'יר]]
[[קטגוריה:הסכמי שלום במאה ה-20|אלג'יר]]
[[קטגוריה:1975]]
[[קטגוריה:איראן: היסטוריה: חוזים והסכמים|אלג'יר]]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הסכם_אלג%27יר"