אריה לייב צינץ – הבדלי גרסאות

רבי אריה היה מוכשר באופן בלתי רגיל, ושילב במזיגה מושלמת בקיאות עם חריפות מופלאה. גאוני וגדולי דורו העריכוהו בצורה יוצאת דופן, ביניהם רבי יחזקאל לנדא כמובא למעלה, ורבי [[מרדכי בנעט]] רבה של ניקלשבורג שכותב עליו: "אשר לבו כלב הארי... בדעתו יבקע תהומות הלכה הליכות עולם...". רבי [[עקיבא איגר]] כתב עליו: אשר הוא אחד מגדולי הזמן. הופנו אליו שאלות ותשובות הלכתיות מכל העולם, ותשובותיו מפורסמות בספריו. גם בפי העם גדלה ההערכה אליו, ונפוץ היה כינויו '''ר' לייבוש חריף'''. את ספרו הראשון איילת אהבים על [[מסכת כתובות]], חיבר בעודו בן 18 שנים בלבד, וגם חלק נכבד מספריו האחרים חיבר קודם שמלאו לו 30 שנה. עסק גם ב[[קבלה]] וכתב בענייניה כמה חיבורים. אגדה עממית ממחישה את חריפותו: פעם אחת בשיעורו היה חסר דף אחד מהגמרא שבה למד, אך הוא לא הרגיש בכך, וברוב חריפותו שילב את העניינים למרות חסרון הדף...

 

 

דרכו בפסק הלכה הייתה דרך ההיתר, והקפיד מאוד על אלו שמספק פוסקים תמיד להחמיר. הוא מתנצל על כך בהקדמתו לספרו '''מגן האלף''': "לפעמים נטיתי להקל נגד רבותינו האחרונים... שאין זה מדרכי הענווה להחמיר בכל מקום, כי בית הלל שזכו שתקבע הלכה כמותם... ואם לעולם יאחוז בכל החומרות הוא סיבה להשחית...". בפרט היה מיקל בדיני [[עגונה|עגונות]].