הבדלים בין גרסאות בדף "אוסטיודן"

נוספו 21 בתים ,  לפני 5 שנים
אין תקציר עריכה
עם זאת, בעיקר בראשית המאה ה-20, הקיטוב נשא גם משמעות חיובית: קבוצה גדולה מקרב הצעירים ביהדות גרמניה, לרוב דור שלישי או רביעי לאמנציפציה, ייחסו שורשיות ואותנטיות לאחיהם בפולין וברוסיה שנותרו לדעתם מחויבים לזהותם היהודית. תופעה זו, שנודעה כ"פולחן יהודי המזרח" (Ostjudenkult), חפפה תופעות כמו עליית ה[[ציונות]]; דעות זהות, על רקע אחר, הובעו בידי מייסדי [[אגודת ישראל]] דוגמת [[יצחק ברויאר]], שסלדו מהחברה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]] שבה גדלו ומעיגונה בתרבות הגרמנית, וכמהו לחקות את הדתיים המסורתיים. הסנטימנט התבטא בין היתר באיסוף [[סיפורי חסידים|סיפורי החסידים]] על ידי [[מרטין בובר]], שהציג אותם לראשונה כ[[רומנטיקה|רומנטיים]] וערכיים אחרי יותר ממאה שנה שבה הייתה החסידות לסמל לפרימיטיביות במרכז אירופה. רגשות כאלה היו מוגבלים בהיקפם: הרוב, בעיקר בגרמניה, חששו מ"בעיית האוסטיודן" שאיימה להגביר את האנטישמיות ולפגוע במעמדם האזרחי, שהיה איתן למדי מראשית ההשכלה ועד עליית הנאצים. האיום שבהגירה מהמזרח הביא לבחינת אפשרויות שונות: רבים ראו בציונות [[פילנטרופ]]ית ובפיתוח פלשתינה אמצעי להסיט את שטף הבאים, ואחרים הציעו להעניק תמיכה כספית לרוסיה, ולאחר מכן לברית המועצות, כדי שתיישב את האוסטיודן בסיביר ותביא לפתרון בעיית העוני והצפיפות במקומות מגוריהם.{{הערה|אשהיים, עמ' 48.}}
 
הניכור היה הדדי, ורוב המזרחיים פיתחו יחסים מורכבים עם בני דתם שהתגוררו בארצות בהן ניתן שוויון זכויות. ברוסיה, בפולין וביתר המרחב התקיים קיבוץ יהודי גדול וצפוף, שהאפליה החוקית נגדו שימרה מאפיינים אתניים משותפים גם בתקופה שבה רבים זנחו את הדת – כך, לדוגמה, פרחה שם תרבות יידיש חילונית תוססת בעוד שאפילו באזוריה הנחשלים של הונגריה בקושי התפרסמו עיתונים בשפה.{{הערה|Judith R. Baskin (עורכת), '''The Cambridge Dictionary of Judaism and Jewish Culture.''' Cambridge University Press, 2011. עמ' 334-335.}} אחידות זו עשתה את האוכלוסייה נכונה לקלוט רעיונות כמו [[הבונד]]יזם והציונות (שהנימה הלאומית-אורגנית שנשזרה בה שאבה רבות ממוצאם של רוב הוגיה ופעיליה במזרח אירופה), שצברו תמיכה רבה. זאת בעוד שיהודי המערב, ולו רק אלה מביניהם שייחסו לכך חשיבות, הגדירו עצמם בראש ובראשונה כזרם דתי. קרוביהם במזרח, בעוד ששאפו לחקות אותם מבחינות רבות, הסתייגו ממה שתפשו כהתבוללות ותלישות בקרב כל אגפי החברה היהודית. כש[[חיים ויצמן]] בן התשע-עשרה, שכבר היה ציוני, הגיע ללמד בפנימיה האורתודוקסית היוקרתית בפְּפוּנְגְשטאדט שבגרמניה, הוא התקשה לעכל את מה שראה כסתירה: {{ציטוטון|המנהל היה ד"ר בארנס, אדם שלפי כל דרכיו היה תמוה בעיני יותר מן הגרמנים עצמם. הוא היה אדוק קיצוני, כלומר שמר את המסורת הנוקשה, הפורמלית של [[רש"ר הירש|אדוקי פרנקפורט]]. בית הספר התנהל בכשרות: היה שם משגיח קבוע, ממונה על המזון, שיהא כשר על־פי כל הדיקדוקים. בשבת לא היו לימודים! אסור היה לכתוב באותו יום! התפילות נערכו שלוש פעמים ביום... ד"ר בארנס היה מתבולל גמור, וכינה עצמו 'גרמני בן דת משה'. הוא הבין את יהדותו כך שמכל הבחינות, לבד ממנהגי הדת, גרמני הוא ככל צאצא של ה[[כרוסקים]].}}{{הערה| Michael Stanislawski, '''Zionism and the Fin de Siècle: Cosmopolitanism and Nationalism from Nordau to Jabotinsky''', University of California Press, 2001. עמ' 4-9. הנוסח העברי של הציטוט הוא מתוך: חיים ויצמן, '''מסה ומעש: זכרונות חייו של נשיא ישראל''', הוצאת שוקן, 1951. עמ' 35.}}
 
הכינוי "אוסטיודן" צבר [[קונוטציה|קונוטציות]] שליליות ושימש כתווית [[גזענות|גזענית]] כלפי נשואיו, הן מצד ה"יקים" והן מצד האנטישמיים בגרמניה. בפוגרום שנערך ברובע שויננפירטל בברלין בנובמבר 1923, זעקו המפגינים: "אוסטיודן החוצה." האנטישמים השתמשו בו בהדרגה כדי להכליל את כל היהודים, כשלטענתם כולם היו בבסיסם "אוסטיודן". הוא התגלגל לשיח הפנים-[[יהדות ארצות הברית|יהודי]] ב[[ארצות הברית]], שם היה המתח האתני בין יוצאי מרכז אירופה ל[[הגירה לארצות הברית|מהגרים]] העניים והחדשים ממזרחה למרכיב קבוע של החברה היהודית משלהי המאה ה-19 ועד אחרי מלחמת העולם השנייה. בימי [[העלייה החמישית]] צץ יחס דומה אך הפוך מצד הוותיקים יוצאי המזרח ב[[ארץ ישראל]] לפליטים היהודיים מגרמניה: המקומיים זכרו את היחס שספגו הוריהם, והפגינו לעתים שמחה לאיד, במקביל לבוז ולהאשמות בהסתגרות ובהתנשאות כלפי החדשים. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], בגלל הקונוטציות שנקשרו אליו, הפך הביטוי להיות לא [[תקין פוליטית]]. הוא צף מחדש עקב ההגירה הגדולה של יהודים מברית המועצות לשעבר לגרמניה בשנות ה-90, והוחייה על ידי הימין הקיצוני.{{הערה|D[https://brightsblog.files.wordpress.com/2008/11/broschuere_0209_bedeutung_antisem.pdf Die Bedeutung des Antisemitismus im aktuellen deutschen Rechtsextremismus], Bundesamt für Verfassungsschutz