ויקיפדיה

פרידריך קרס פון קרסנשטיין – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
מ ויקישיתוף בשורה + זוטות
שורה 1:
[[קובץ:T-Kress&Lager.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קרס פון קרסנשטיין (משמאל) והברון לאגר (מפקד הכוחות האוסטריים בחזית ארץ ישראל)]]
'''פרידריך [[פרייהר]] קְרֶס פון קרסנשטיין''' (ב[[גרמנית]]: '''Friedrich Freiherr Kreß von Kressenstein''') {{כ}} ([[24 באפריל]] [[1870]], [[נירנברג]] - [[6 בינואר]] [[1948]], [[מינכן]]), היה גנרל [[האימפריה הגרמנית|גרמני]] ב[[חיל תותחנים|חיל התותחנים]] וחבר בצוות הקצינים שסייע לראשות הצבא [[עות'מאנים|העות'מאני]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. על הצוות הבכיר פיקד הקצין הגרמני [[אוטו לימן פון סנדרס|לימן פון סנדרס]] (Liman von Sanders).
 
== רקע משפחתי ותחילת דרכו הצבאית ==
[[תמונהקובץ:Kress von Kressenstein 1916.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קרס פון קרסנשטיין ב-1916]]
שורשיה של משפחת קרס פון קרסנשטיין מצויים ב[[נירנברג]] של [[המאה ה-14]]. מאז [[המאה ה-18]] מילאו רבים מבני המשפחה תפקידים פיקודיים בצבא [[אוסטרו הונגריה|האוסטרו-הונגרי]]. מאז הענקת התואר ברון (Freiherr) לאבי המשפחה בתחילת [[המאה ה-19]], נמנתה המשפחה על האצולה ה[[בוואריה|בווארית]]. עם הקמת הקיסרות הגרמנית בשנת [[1871]], פעל הצבא הבווארי במסגרתה. כך הוענקה דרגת גנרל - קולונל (Generaloberst), לאחיו הגדול של פרידריך, אוטו קרס פון קרסנשטיין, שר המלחמה של בוואריה, בין השנים 1912 ו-1916. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירתו לא פחות מ-11 מבני המשפחה בתור קצינים בצבא הקיסרות. השלטון ה[[נאצים|נאצי]], שלחם לטהר את ה[[וורמכט]] מ[[אריסטוקרטיה|אריסטוקרטים]] ושמרנים, שחרר בשנת [[1938]] את הגנרל האחרון של המשפחה, בן אחיו של פרידריך, פרנץ קרס פון קרסנשטיין, משורות צבאו.
 
המשפחה הייתה אף בעלת חשיבות בתחומים אזרחים שונים. אביו של פרידריך, גאורג קרס פון קרסנשטיין, [[סניגור]] בתפקידו, יצג את [[המפלגה הלאומית הליברלית]] בפרלמנט הבווארי. אחיו הצעיר, הנס קרס פון קרסנשטיין, פרופסור לרפואה, מונה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] לתפקיד [[דיקן]] [[האוניברסיטה החופשית בברלין]] (Die Freie Universität).
 
בגיל 18 התגייס פרידריך קרס פון קרסנשטיין ל[[חיל תותחנים|חיל התותחנים]] של הצבא הבווארי. לאחר שנתיים הוענקה לו דרגת [[סגן משנה]] (Leutnant). בתור [[סגן]] (Oberleutnant) סיים קרס את מסלול האקדמיה הצבאית בשנת [[1898]]. למטה הפיקוד ב[[ברלין]] סופח בשנת [[1908]] בתור [[סרן]] (Hauptmann) וקודם לדרגת [[רב סרן]] (Major).
 
== שירותו בארץ ישראל ==
[[תמונהקובץ:German_Albatross_D.III_fighters_at_Huj_1917.jpg|ממוזער|250px|מטוסי סיור גרמנים ב[[הוג']] (כיום סמוך ל[[חוות השיקמים]]) מחנהו של [[קרס פון קרסנשטיין]] צפונית מזרחית מ[[עזה]]]]
ב־[[25 בינואר]] [[1914]] היקצההקצה הצבא הבווארי את קרס פון קרסנשטיין לצבא הטורקי. לקרס בן ה-44 הוענקה דרגת סגן אלוף של הצבא העות'מאני ותואר הכבוד הטורקי "בק". קרס בק היה אחד מ-70 החברים של המשלחת הצבאית תחת פיקודו של [[אוטו לימן פון סנדרס]], שהייתה אמורה להוציאלחלץ את צבא הסולטאן משרשרתמשורת ההפסדיםהתבוסות שלושנחל. קצינים אלו הדריכו ופיקדו עלאת כוחות טורקים ופיקדו עליהם. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה מונה קרס פון קרסנשטיין לעמוד בראש המטה של הארמייה השמינית של הצבא העות'מאני. ב-[[27 בספטמבר]] [[1914]] הגיע קרס למפקדת הארמייה ב[[סוריה]]. מפקד הארמייה ושליט אזור סוריה היה [[אחמד ג'מאל פאשה|ג'מאל פאשה]], אחד משלושת עמודי התווך של [[הטורקים הצעירים]].
 
למרות התנאים הפרימיטיביםהפרימיטיביים הצליחו קרס פון קרסנשטיין וג'מאל פאשה להוציא לפועל, תוך פרק זמן קצר, משימה שלא בוצעה בממדים דומים לה בעבר. המשימה הייתה להעביר כח עצום דרך [[מדבר סיני]] כדי לכבוש, או לפחות לחבל, ב[[תעלת סואץ]] שהייתה בשליטה [[בריטניה|בריטית]]. לצורך המשימה עמד קרספון קרסנשטיין בראש כוח טורקי שחצה את [[חצי האי סיני]] והעביר עמו [[גשר דוברות]], שאמור היה לשמש את הכוחות בחציית התעלה. המשימה יצאה לדרך בינואר [[1915]]. בשל שליטת הבריטים ב[[הים התיכון|ים התיכון]] לא יכול היה הכוח לצעוד לאורך קו החוף הצפוני של [[חצי האי סיני]]. הכוח, שמנה 18,000 חיילים ו-6,000 [[גמל|גמלים]]ים, יצא מ[[עוג'ה אל חפיר]] (סמוך ל[[ניצנה]] של היום) לחצות את מדבר סיני.
לאחר מסע ממושך של 10 ימים, בליל ה-3 בפברואר הגיע הכוח לאזור שבין [[האגם המר הגדול]] ו[[אגם תמסח]]. אך עם הנחתת הדוברה הראשונה על הגדה האפריקאית התגלה הכוח. החיילים ה[[הודו|הודים]] של כוחות [[הממלכה המאוחדת]] הצליחו להרוג ולקחת ב[[שבי]] את כל צוות כלי השייט. ב[[פניקה]], נסוג פון קרסנשטיין עם חייליו מזרחה ובכך תם למעשה [[הקרב על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה|קרב תעלת סואץ]]. הצבא הבריטי שלא היה מוכן למשימה מן הסוג הזה, לא רדף אחרי הטורקים שהצליחו לחזור לגבול הבינלאומי ב[[קו עקבה רפיח]] ללא אבידות כבדות. פון קרסנשטיין הגיע ב-[[20 ביוני]] [[1915]] ל[[ירושלים]] מותש וחולה [[טיפוס הבהרות|טיפוס]]. הוא אושפז ב[[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]], מפקדת הכוחות הטורקים-גרמנים שעל [[הר הזיתים]]. ▼
 
▲לאחר מסע ממושך של 10 ימים, בליל ה-3 בפברואר הגיע הכוח לאזור שבין [[האגם המר הגדול]] ו[[אגם תמסח]]. אך עם הנחתת הדוברה הראשונה על הגדה האפריקאית התגלה הכוח. החיילים ה[[הודו|הודים]] של כוחות [[הממלכה המאוחדת]] הצליחו להרוג ולקחת ב[[שבי]] את כל צוות כלי השייטהשיט. ב[[פניקה]], נסוג פון קרסנשטיין עם חייליו מזרחה ובכך תם למעשה [[הקרב על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה|קרב תעלת סואץ]]. הצבא הבריטי שלא היה מוכן למשימה מן הסוג הזה, לא רדף אחרי הטורקים שהצליחו לחזור לגבול הבינלאומי ב[[קו עקבה רפיח]] ללא אבידות כבדות. פון קרסנשטיין הגיע ב-[[20 ביוני]] [[1915]] ל[[ירושלים]] מותש וחולה [[טיפוס הבהרות|טיפוס]]. הוא אושפז ב[[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]], מפקדת הכוחות הטורקים-גרמנים שעל [[הר הזיתים]].
לאחר התבוסה החל פון קרסנשטיין במסעות ל[[איסטנבול]] ול[[ברלין]] במטרה לשכנע את מפקדיו העות'מאנים והגרמנים להעביר אליו כוחות נוספים. המטכ"ל הגרמני הזרים כוחות מצומצמים לארץ ישראל וחצי האי סיני, אשר קיבלו את שם הקוד "פאשה". הכוחות הגרמנים מנו [[טייסת]] קרב ועוד כמה יחידות ספורות של תותחנים, [[מודיעין שדה]], [[נגד מטוסים|נ"מ]], [[חיל האספקה|אספקה]] ושני בתי חולים שדה. ▼
 
▲לאחר התבוסה החל פון קרסנשטיין במסעות ל[[איסטנבול]] ול[[ברלין]] במטרה לשכנע את מפקדיו העות'מאנים והגרמנים להעביר אליו כוחות נוספים. המטכ"ל הגרמני הזרים כוחות מצומצמים לארץ ישראל וחצי האי סיני, אשר קיבלו את שם הקוד "פאשה". הכוחות הגרמנים מנו [[טייסת]] קרב ועוד כמה יחידות ספורות של תותחנים, [[מודיעין שדה]], [[נגד מטוסים|נ"מ]], [[חיל האספקה|אספקה]] ושני בתי חולים שדה.
עם חזרתו מגרמניה היה קרסנשטיין עד [[שואת הארמנים|לשואת הארמנים]] ב[[חאלב]]. קרסנשטיין לא נשאר אדיש ועמל לארגן סיוע הומניטרי לפליטים. דוגמה לנפש אותה הציל הקצין הגרמני היה הבישוף הקתולי של העיר סצריה של מחוז [[קפדוקיה]]. קרסנשטיין סידר אישית להגמון דרכון, כך שהוא ועוזרו יוכלו לחפש מקלט במנזרי [[ירושלים]]. לבסוף עלה בידו לנסוע עם [[ג'מאל פאשה]] לאיסטנבול על מנת לדון בשערוריה. אך שיחות אלה לא העלו פרי. השגריר הגרמני, הברון מטרניך, שהסכים עם קרסנשטיין הוחזר לברלין זמן קצר לאחר מכן. חוויותיו אלה השאירו את חותמן עליו וגרמו לו להתנגד חריפות לפינוי [[נצרות|נוצריי]] ויהודי ירושלים.▼
 
▲עם חזרתו מגרמניה היה קרסנשטיין עד [[שואת הארמנים|לשואת הארמנים]] ב[[חאלב]]. קרסנשטיין לא נשאר אדיש ועמל לארגן סיוע הומניטרי לפליטים. דוגמה לנפש אותה הציל הקצין הגרמני היה הבישוף הקתולי של העיר סצריה של מחוז [[קפדוקיה]]. קרסנשטיין סידר אישית להגמון דרכון, כך שהוא ועוזרו יוכלו לחפש מקלט במנזרי [[ירושלים]]. לבסוף עלה בידו לנסוע עם [[ג'מאל פאשה]] לאיסטנבול על מנת לדון בשערוריהבשערורייה. אך שיחות אלה לא העלו פרי. השגריר הגרמני, הברון מטרניך, שהסכים עם קרסנשטיין הוחזר לברלין זמן קצר לאחר מכן. חוויותיו אלה השאירו את חותמן עליו וגרמו לו להתנגד חריפות לפינוי [[נצרות|נוצריי]] ויהודי ירושלים.
 
הטורקים ניהלו מערכת נסיגה בסיני וביצעו מתקפות רבות על הכוחות הבריטים שהתקדמו לאיטם מ[[מצרים]] מזרחה, במרחבי חצי האי סיני. מטוסי הקרב הגרמנים נשלחו אף להטיל פצצות מעל ל[[קהיר]]. פון קרסנשטיין שוב מונה לפקד על הכוח שהיה אמור לתקוף את תעלת סואץ. הפעם לא הצליח פון קרסנשטיין אף להגיע אליה; כוחו נתקל בבריטים כבר 25 קילומטר מזרחית לתעלה, באזור הכפר המצרי [[רומני (סיני)|רומני]] (ב[[ערבית]]: رمانة). ב[[קרב רומני]], שנערך ב-[[3 באוגוסט]] [[1916]], הביסו הבריטים את הטורקים, שנסוגו חזרה לגבול הבינלאומי של ארץ ישראל בקו עקבה רפיח.
שורה 25 ⟵ 26:
בשנת [[1917]] הבריטים יזמו מתקפה משלהם; הם כבשו מוצבים טורקיים בחצי האי סיני, בנו מסילות והעבירו [[צינור|צינורות מים]] לכיוון [[עזה]], אותה התכוונו לכבוש. [[קרב עזה הראשון|המתקפה הראשונה על עזה]], ב-[[26 במרץ]] של אותה שנה, נבלמה בשל מחדלים רבים בצבא הבריטי. ב[[קרב עזה השני]], באפריל [[1917]], הצליחו העות'מאנים להביס את הצבא הבריטי בשנית בזכות פעילותו של פון קרסנשטיין, עליה אף קיבל את אות [[פור לה מריט]].
 
עם העברת הפיקוד על המפקדה בארץ ישראל ל[[אריך פון פאלקנהיין]], שהיה ראש המטה הכללי הגרמני ונודע במעורבותו ב[[קרב ורדן]], מונה פון קרסנשטיין למפקד הארמייה השמינית. מנגד, התמנה גנרל [[אדמונד אלנבי|אלנבי]] למפקד העליון של הכוחות הבריטים בארץ ישראל והביא עמו את השינוי לו יחלו מפקדיו. תחת אלנבי הצליחו הבריטים לבסוף לכבוש את [[באר שבע]] ב-30 באוקטובר 1917. את עזה כבשו [[אנז"ק|הכוחות האוסטרלים]] ללא ירייה אחת וכך גרמו להדיפת העות'מאנים צפונה. הפיקוד הטורקי-גרמני ובראשו פון פאלקנהיין, הפכו את פון קרסנשטיין ל[[שעיר לעזאזל (חברה)|שעיר לעזאזל]] והטיחו בו את אשמת התבוסה בעזה. פון קרסנשטיין הוחזר להלחםלהילחם ב[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|חזית המערבית]] ב[[אירופה|אירופה]] לתקופה קצרה ומשם הועבר למפקד על כח צבאי גאורגי מטעם האימפריה הגרמנית.
 
== שירותו ב[[גאורגיה]] ==
שורה 31 ⟵ 32:
 
== רפובליקת ויימר ==
בזמן שלטון [[רפובליקת ויימר]] שירת קרס פון קרסנשטיין במשרד הביטחון (Reichswehrministerium). ב-1923 חזר כאלוף (Generalmajor) ל[[מינכן]] ופיקד על הדיוויזיה הרגלית השביעית. באוקטובר של אותה שנה, לא מולאו הוראותיו של הקנצלר [[פרידריך אברט]] על ידי הקומיסר הבווארי [[גוסטב פון קאר]] והמושל הצבאי [[אוטו פון לוסוב]]. אברט הדיח את לוסוב ומינה את קרס פון קרסנשטיין במקומו. בניסיון המהפכה של [[היטלר]] במינכן ב-9 בנובמבר 1923, היה תפקידו של קרס פון קרסנשטיין למנוע מגע בין לוסוב והיטלר. עם הדיפת ניסיון ההפיכה מונה קרס פון קרסנשטיין לדרגת אלוף (Generalleutnant) והועבר למפקדה ב[[קאסל]] (Kassel) שפיקדה על שטח 2 של מערב גרמניה.
 
==לאחר פרישתו מהצבא==
עם פרישתו משרות צבאי בשנת [[1929]], כתב פון קרסנשטיין מאמרים וספרים אוטוביוגרפים על חויותיוחוויותיו בארץ ישראל ובקווקז. בשנת [[1938]] יצא לאור ספרו "עם הטורקים עד לתעלת סואץ". על משימתו בגאורגיה הוא חיבר יומן שלא היה אמור להתפרסם. בשנת [[2001]] הוציא ההיסטוריון הגאורגי ד"ר דוד פאיטשזדה את היומן לאור.
 
קרס פון קרסנשטיין היה חבר באגודת משוררים בעלת יוקרה ב[[נירנברג]].
 
בשנת [[1930]], שנה לאחר פרישתו, חזר פון קרסנשטיין לארץ ישראל. שם קבלו אותו האנגלים בסבר פנים יפות. הוא הוזמן לביקור אצל ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרים]] הגרמנים, אך גם אצל היהודים והערבים הוא התקבל בברכה. מראות הזוועה שחווה בשואת הארמנים גרמו לו ולקצינים גרמנים אחרים להתנגד "לפתרון הארמני" של הטורקים, לפיו הם חתרו לסלק את יהודי ונוצריי ערי ארץ ישראל כדי "להגן" עליהם. בכך הצטרף קרס פון קרסנשטיין לדמויות נוספות בגרמניה שראו ב[[התנועה הציונית|תנועה הציונית]] שותפה לפוליטיקה הבינלאומית שלהם במזרח התיכון. את שארית זמנו בארץ הקודש בילה קרס במחיצת הנזירים של [[טבחה]] שעל גדות [[הכנרת]] בתפילה.
 
קרס פון קרסנשטיין היה רווק בן 78 כאשר נפטר ב-[[6 בינואר]] [[1948]] ב[[בית אבות]] במינכן.
 
שורה 47 ⟵ 48:
 
==קישורים חיצוניים==
*{{ויקישיתוף בשורה}}
*[http://www.boker.org.il/meida/negev/ww1/his/his2.htm המערכה בסיני במלחמת העולם הראשונה] מאתר מדרשת שדה בוקר
* {{מערכות|פרידריך קרס פון קרסנשטיין|הקרבות האחרונים במדבר סיני (סוף 1916)|0/112650|3 נובמבר 1939}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פרידריך_קרס_פון_קרסנשטיין"