פרוזודיה – הבדלי גרסאות

הדיבור שלנו איננו רצף אחיד כלל וכלל- הוא משתנה ללא הרף בעוצמתו, במהירותו, [[תדר|בתדר]] שלו וביתר תכונותיו האקוסטיות. השינויים האקוסטיים היוצרים את הפרוזודיה מתרחשים ברמה של יחידות הדיבור '''הסופרה- סגמנטליות''', כלומר- אלה שנמצאות מעבר לרמת [[פונמה|הפונמה]] הבודדת: [[הברה|ההברה]], ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] והמבע (לגבי התכונות האקוסטיות של הפונמות ראו [[פונטיקה]]). השינויים הללו במאפיינים האקוסטיים הסופרה- סגמנטליים של הדיבור הם- הם הפרוזודיה.

הפרוזודיה מהווה חלק בלתי נפרד [[שפה|מהשפה]] הדבורה, שכן כל מבע ומבע נהגים עם '''דפוס פרוזודי''' מסוים. הדפוס הפרוזודי של המבע מוסיף מידע רב מעבר לזה הקיים במילים המרכיבות אותו כשלעצמן, והוא לוקח חלק חשוב בקביעת המשמעות. בין היתר, הפרוזודיה מסמנת את הפונקציה הפרגמטית של המבעים (הצהרה, שאלה, בקשה וכו'), מוסיפה מידע לגבי [[רגש|רגשותיו]]ותיו וכוונותיו של הדובר ומעידה על עמדתו כלפי הנמען וכלפי תוכן הדברים (האם הוא אומר את הדברים בהתרגשות או אדישות, בכנות או בציניות וכו'). במידה מסוימת, תפקידה של הפרוזודיה בשפה הדבורה מקביל לזה של [[פיסוק|סימני הפיסוק]] בשפה הכתובה ושל [[רגשונים|הרגשונים]] במדיומים כמו שיחות [[צ'אט]] [[מסרון|ומסרונים]]. למעשה, ניתן לומר שקיומם של אלה מעיד על הצורך ליצור תחליף גרפי לפרוזודיה (שמטבע הדברים אינה קיימת בכתב), שבדומה לה, יציב את המסר הכתוב בהקשר פרגמטי- רגשי. רבים ממאפייני הפרוזודיה הם אוניברסליים (למשל, כפי שמתואר לגבי האינטונציה בהמשך). עם זאת, קיימת גם מידה גדולה של שונות, וזו תורמת ליצירת הצליל הייחודי לכל שפה וצורת הדיבור האופיינית לכל אדם.

'''[[אינטונציה (בלשנות)|אינטונציה]]''' (ב[[עברית]]: '''הנגנה'''), נוצרת על ידי שינוי [[תדר|התדר]] הבסיסי של [[קול|הקול]] במהלך [[דיבור|הדיבור]]. כלומר-העלאה והורדה של גובה הקול תוך כדי הפקת הדיבור. לאינטונציה יש השפעה גדולה מאוד על משמעות הדברים, עד כדי כך ששני מבעים זהים לחלוטין, הנבדלים זה מזה רק בדפוס האינטונציה שלהם, יכולים לקבל משמעויות שונות. באופן כללי ניתן לתאר אינטונציה '''עולה''', כאשר התדר הבסיסי של הקול עולה עם הזמן, אינטונציה '''יורדת''', כאשר התדר הבסיסי נעשה נמוך וכן אינטונציה '''עולה- יורדת''', '''יורדת-עולה''' או '''שטוחה'''. אחד התפקידים העיקריים של האינטונציה הוא סימון הפונקציה הפרגמטית של המבע, כאשר הדוגמה הקלאסית לכך היא ההבחנה בין מבעי חיווי ושאלה. ברוב השפות, שאלות כן/לא נהגות עם אינטונציה עולה (דני שבר את הרגל?) ואילו אינטונציה יורדת אופיינית לשאלות פתוחות (מי שבר את הרגל?) ולמבעי חיווי (דני שבר את הרגל). פרט לכך, האינטונציה משמשת ככלי עיקרי להבעת [[רגש|רגשות]]ות, כאשר ניתן להצביע על דפוסי אינטונציה האופייניים להבעת הפתעה, כעס, לעג וכולי.

'''א':''' מי רוצה עוגה?

ההמיספרה הימנית מעורבת בשליטה על הפרוזודיה ובהבעה ו[[זיהוי]] של [[רגש]]ות בטון ה[[דיבור]].{{הערה|שם=קרלסון|Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.}}.

קיימים מצבים בהם נפגעת היכולת להשתמש בפרוזודיה באופן נורמלי. אדם במצב כזה מוגבל ביכולת ההבעה שלו ועלול לחוות קשיים [[תקשורת|בתקשורת]] עם בני אדם אחרים. קבוצה מרכזית של אנשים החווים מגבלות בשימוש בפרוזודיה הם כאלה הסובלים [[אפאזיה|מאפאזיה]]- פגיעה ביכולות השפתיות כתוצאה מנזק מוחי. סוגים מסוימים של אפאזיה עשויים לגרום להפקה בלתי תקינה ומצומצמת של דפוסים פרוזודיים{{הערה|1=Walker, J. P., Joseph, L. & Goodman, J. (2009) The production of linguistic prosody in subjects with aphasia. ''Clinical Linguistics & Phonetics 23 (7), 529-549''}} ובנוסף, להגביל את יכולת התפיסה הפרוזודית, כלומר לגרום לקושי בפירוש הפרוזודיה בדבריהם של אחרים. פרוזודיה אבנורמלית עשויה להופיע גם כאחד [[תסמין|התסמינים]] של [[מחלה|מחלות]] הפוגעות במערכת המוטורית של [[דיבור|הדיבור]]. [[מחלת פרקינסון]], למשל, היא מחלה הפוגעת בכישורים המוטוריים בכלל ובהם גם אלה הקשורים לשליטה במאפיינים [[אקוסטיקה|האקוסטיים]] של הדיבור. כתוצאה מכך, חולי פרקינסון נוטים להפיק דיבור בעל פרוזודיה "שטוחה": דיבור חלש, איטי ומונוטוני, ללא שינויים בגובה [[קול|הקול]] ובעוצמתו.{{הערה|1=Jones, H. N. (2006) Prosody in Parkinson's Disease. ''Perspectives on Neurophysiology and Neurogenic Speech and Language Disorders 19, 77-82''}} זאת, יחד עם קיפאון של [[שריר|שרירי]]י [[פנים|הפנים]], פוגעים מאוד ביכולת ההבעה ועלולים ליצור רושם מוטעה של אדישות. פרוזודיה שטוחה אופיינית גם לאנשים הסובלים [[דיכאון|מדיכאון]] קליני,{{הערה|1=Nilsonne, A., Sundberg, J., Ternstrom, S. & Askenfelt, A. (1988) Measuring the rate of change of voice fundamental frequency in fluent speech during mental depression. ''Journal of the Acoustical Society of America 83 (2), 716-728''}}, אלא שבמקרים כאלה זהו מן הסתם ביטוי מדויק של המצב [[נפש|הנפשי]]. קושי בשימוש בפרוזודיה אופייני כנראה גם בהפרעות על הרצף [[הספקטרום האוטיסטי|האוטיסיטי]]- קבוצה של [[תסמונת|תסמונות]] המתאפיינות בפגיעה חמורה ביכולות התקשורתיות- [[חברה|חברתיות]]. במידה רבה, אנשים עם הפרעות אוטיסטיות אינם מסוגלים לשלוט בקודים המשמשים בתקשורת אנושית ומתקשים בהבעה ובהבנה של רגשות ומצבים מנטליים. אחד הביטויים לכך הוא שימוש אבנורמלי בפרוזודיה, שעשוי לבוא לידי ביטוי בנטייה להפיק דפוסים פרוזודיים שאינם הולמים את הכוונה או את הסיטואציה.{{הערה|1=Peppé, S., Cleland, J., Gibbon, F., O'hare, A. & Castilla, P. M. (2011) Expressive prosody in children with autism spectrum conditions. ''Journal of Neurolinguistics 24, 41-53''}} ישנן עדויות חלקיות שאנשים עם אוטיזם מתקשים גם בתפיסה של הפרוזודיה. דוגמאות למחלות נוספות שנמצאו לגביהן עדויות לשימוש לקוי בפרוזודיה הן [[סכיזופרניה]] [[מחלת הנטינגטון|ומחלת הנטיגטון]].

[[ינקות|תינוקות]] צוברים ידע לגבי הדפוסים הפרוזודיים של [[שפה|השפה]] בשלבים מוקדמים בחייהם, ונראה שהידע הזה מסייע להם [[רכישת שפה|בתהליך רכישת השפה]]. ישנן עדויות רבות שתינוקות נשענים על הידע שלהם בתחום הפרוזודיה כדי להשיג התקדמות בתחומים אחרים של השפה, [[אסטרטגיה (מדעי החברה)|אסטרטגיה]] המכונה '''"prosodic- bootstraping"'''. אחת הבעיות המרכזיות עמן צריך להתמודד התינוק רוכש השפה, היא כיצד לחלק את שטף [[דיבור|הדיבור]] שהוא קולט ליחידות המרכיבות אותו. עבורו (כמו גם עבור מבוגר המאזין לשפה לא מוכרת), הדיבור הוא רצף מתמשך של צלילים חסרי פשר. כיצד, למשל, יוכל להתחיל לפענח את משמעויותיהן של [[מילה (בלשנות)|מילים]], אם אינו מסוגל לזהות את גבולותיה של מילה אחת בתוך שטף הדיבור? [[ניסוי|ניסויים]]ים שבדקו תינוקות רוכשי [[אנגלית]] בני 9 [[חודש|חודשים]]ים הראו שכבר בגיל זה הם מסוגלים לזהות את דפוס [[הטעמה|ההטעמה]] האופייני לשפה המדוברת בסביבתם. תינוקות אלה הקשיבו זמן רב יותר למילים עם דפוס הטעמה מלעלי, המופיע ברובן המוחלט של המילים באנגלית (למשל- '''bu'''nny), לעומת זמן ההקשבה שהקדישו למילים עם ההטעמה המלרעית הנדירה (למשל- gi'''raffe'''). על סמך ממצאים אלה, הוצע שתינוקות משתמשים בידע שלהם לגבי דפוס ההטעמה הנפוץ בשפה כדי לסמן את גבולותיהן של המילים.{{הערה|1=Jusczyk, P. E., Cutler, A. & Redanz, N. J. (1993) Infants' preference for the predominant stress patterns of English words. ''Child Development 64, 675-687''}} לדוגמה, תינוקות רוכשי אנגלית יכולים להניח במידה רבה של ביטחון שהברה מוטעמת היא חלקה הראשון של מילה לא מוכרת, ולא סופה של מילה. באופן דומה, תינוקות יכולים להשתמש בפרוזודיה כדי לזהות את גבולותיהן של יחידות גדולות יותר של הדיבור, כמו פסוקיות ומבעים.

השפעתה של [[שפת אם|שפת האם]] ניכרת גם בהפקותיהם הקוליות של תינוקות. עוד לפני שהם מתחילים לדבר, ניתן לזהות במלמול שלהם דפוסים פרוזודיים המזכירים את אלה של השפה המדוברת בסביבתם. לדוגמה, ניתוח [[אקוסטיקה|אקוסטי]] על מלמוליהם של תינוקות רוכשי אנגלית ורוכשי [[צרפתית]] גילה הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות, שעשויים לנבוע מהמאפיינים הפרוזודיים של כל אחת מהשפות.{{הערה|1=Whalen, D. H., Levitt, A. G. & Wang, Q. (1991) Intonational differences between the reduplicative babbling of French- and English-learning infants. ''Journal of Child Language 18, 501- 516''. }} שלב נוסף בדרך לשליטה במערכת הפרוזודית בא לידי ביטוי בתופעה המכונה '''"ז'רגון"'''. זוהי צורה של מלמול מורכב המופיע אצל חלק מהתינוקות לקראת סוף [[שנה|השנה]] הראשונה לחייהם. הז'רגון מתאפיין בהפקה של דפוסים פרוזודיים מפותחים, כולל שינויים מגוונים באינטונציה ובהדגשה. הורים לתינוקות "מז'רגנים" מדווחים בהתפעלות שילדיהם "מספרים סיפורים שלמים" או "מנהלים שיחות שלמות" בשפה המובנת רק להם. ואכן, הז'רגון נדמה כדיבור בוגר לחלוטין, פרט לכך שהוא כולו "ג'יבריש" ואינו כולל מילים בעלות משמעות.

נקודה נוספת הראויה להתייחסות נוגעת דווקא לדיבורם של מבוגרים. בכלליות, מבוגרים נוטים לשנות את אופן הדיבור שלהם כאשר הם פונים אל תינוקות. צורת הדיבור המיוחדת המוקדשת לתינוקות נקראת '''"child directed speech"''' ומכונה גם '''"אמהית"''' או '''"motherese"''' (וברוח התקינות הפוליטית- '''"הורית"''' או '''"parentese"'''). לאמהית מאפיינים פרוזודיים ייחודיים הכוללים [[תדירות|תדר]] בסיסי גבוה, קצב איטי ואינטונציה מוגזמת. סוברים שצורת דיבור זו משרתת את התפתחות השפה במספר אופנים, החל מגיוס ושימור תשומת הלב של התינוק, עבור בהדגשתו של [[מידע]] לשוני חדש וכלה בהקלת החלוקה של שטף הדיבור למרכיביו, משימה שחשיבותה נדונה קודם לכן.{{הערה|1=Fernald, A. (1985) Four-Month-Old Infants Prefer to Listen to Motherese. ''Infant Behavior and Development 8, 181-195'' }} מחקרים בתחום זה אספו עדויות שתינוקות מראים העדפה מובהקת לדיבור באמהית,{{הערה|1=שם}}, שמאפייניה האקוסטיים של האמהית הם אוניברסליים ומופיעים במגוון שפות שונות{{הערה|1=Grieser, D. L. & Kuhl, P. K. (1988) Maternal speech to infants in a tonal language: Support for universal prosodic features in motherese. ''Developmental Psychology 24, 14-20''}} ושמבוגרים נוטים באופן אוטומטי לעבור לדיבור באמהית כשהם פונים אל תינוקות. כל אלה מעידים על חשיבותה של הפרוזודיה עבור תהליך רכישת השפה.