פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
בן נחום (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 14:
'''פסק דין בוקר''' הוא פסק דין מכונן ב[[דיני קניין]].
 
השאלה המשפטית הייתה, האם הסכם מכר במקרקעין, תשלום חלקי והעברת החזקה לידי הקונה ללא רישום בטאבו, מונעים עיקול הנכס בשל חובות המוכר? השאלה נידונה על רקע המצב הנורמטיבי שיצר [[חוק המקרקעין]] תשכ"ט-1969. "הלכת בוקר" קבעה כי העיקול גובר על הזכות האובליגטורית.
==רקע עובדתי==
ב[[30 באוקטובר]] 1970, נערך חוזה מכר במקרקעין, בין המוכרת גילה קטן לבין הקונים חיים וחנה בוקר. תאריך הביצוע נקבע ל[[15 במאי]] 1970. ב[[26 בפברואר]] נפתח תיק בטאבו לרישום העיסקה, ושולמה אגרת העברה. ב[[30 במרץ]] נעשה הסכם נוסף בין הצדדים, בו חתמה המוכרת על יפוי כוח בלתי חוזר לעורך דינם של הקונים. במקביל הקונים העבירו על שמם את המשכנתא בסך כ-18,000 לירות שהייתה על הנכס, ונמסרה להם החזקה בנכס. סוכם כי הקונים ישלמו את יתר הסכום, שעמד על 19,000 לירות, לעורך הדין וקסלר - כנגד חוב של המוכת. בתאריך המוסכם, 15 במאי, לא הושלמה רכישת הנכס. לפי גירסה אחת{{הערה|שאומצה על ידי השופט קיסנר}} העיסקה לא הושלמה מאחר והקונים לא הצליחו לשלם את היתרה. לפי גירסה אחרת{{הערה|שאומצה על ידי השופט לנדוי}}, כבר בתחילת מאי הקונים היו נכונים לשלם את הסכום, אך העיסקה לא הושלמה בשל העיקול שהוטל על הנכס ב17 במאי.