מרעום קרבה – הבדלי גרסאות

מרעום הקרבה תוכנן לראשונה על ידי צמד חוקרים צבאיים בריטים בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]] תחת השם "'''VT'''", ראשי תיבות של '''Variable Time''' fuse - מרעום זמן משתנה. המערכת הורכבה מ[[מכ"ם דופלר|רדאר דופלר]] קטן, בעל טווח קצר, שעשה שימוש במעגל חכם כדי להתפוצץ אוטומטית במרחק מתאים מהמטרה. אף על פי כן, חוקרים בבריטניה נעדרו את היכולת לפתח את המרעום לכדי שימוש מבצעי, כך שהתכנון הוראה לחוקרים ב[[ארצות הברית]] במהלך [[מבצע טיזארד]] בשלהי 1940. הקשיים הטכניים עליהם התגברו בדרך אל מרעום מבצעי היו: הצורך למזער את המעגלים האלקטרוניים, המרעום היה צריך להיות מסוגל לשרוד את התאוצות הגבוהות שבקנה התותח, ועלה הצורך באמינות המרעום, כלומר שלא יפגע בכוחות ידידותיים. הפיתוח הושלם תחת הנחייתו של הפיזיקאי Merle A. Tuve ב[[אוניברסיטת ג'ון הופקינס]].

במקביל, חוקרים גרמנים עמלו אף הם לפתח מרעום קרבה, אך הפיתוח חודש ונקטע פעמים רבות עד לשלהי המלחמה, אז נעשו מספר נסיונות מוצלחים, אך עדיין לא הושלם הפיכת המרעום למבצעי. מרעום הקרבה הגרמני היה שונה במהותו משל בעלות הברית, והתבסס על אפקטים של קיבול אלקטרוסטטי{{הבהרה}} כדי לזהות קרבה של מטרה.