הבדלים בין גרסאות בדף "בדחן"

הוסרו 11 בתים ,  לפני 15 שנים
מ
אין תקציר עריכה
(תיקון נובח ראשוני (ראו דף שיחה))
מ
'''בַּדְחָן''' (ב[[יידיש]]: "בַּדְחְן") הוא כינוי ושם תואר למי ששימשו כמנחים היתוליים בטקסים [[יהדות|יהודיים]], חגים וימי מועד אחרים. הבדחנים הראשונים נזכרו כבר בסוף [[ימי הביניים]], במאה השלוש עשרה והארבע עשרה. דמות הבדחן התפתחה בהשפעת דמות ה[[ליצן]] אצל ה[[אירופה|אירופאית]], כמקבילה יהודית לה. הבדחנים היו מעין [[אמן|אמנים]] נודדים, שהיו נוסעים מעיירה לעיירה ומ[[כפר]] ל[[כפר]], מקהילים את הקהל ומשעשעים אותו בדברי [[בדיחה]], ב[[חרוז|חרוזים]] וב[[שיר|שירים]], הטפות [[מוסר]] היתוליות ועוד.
 
מעמד הבדחן הלך והתפתח בקהילות ישראל במזרח אירופה, והוא קנה לו כלים אמנותיים מגוונים, דיקלום והצגה, אילתור וזימרה ועוד. בתחילה, כונו הבדחנים 'לצים' או 'גחכנים', אולם בהמשך בעקבות שיפור מעמדם כונו בדחנים. בנוסף, נדרשה מהם שליטה מופלאה בטקסטים היהודיים על כל צורותיהם. במאתיים השנים האחרונות שלפני ההשמדה של [[יהדות מזרח אירופה]], הפכו הבדחנים למנחים ולמנהלי הטקסים היהודיים. [[חופה|חופות]] ולידות, [[ברית מילה|בריתות]] ו[[פדיון הבן|פדיונות]], טקסי חג ה[[פורים]] ועוד, נוהלו על ידי הבדחנים, אם בלווית [[תזמורת]] [[כלייזמר|כליזמרים]], ואם בשירה עצמית.
 
ברוב המקרים, היו הבדחנים אנשים [[עוני|עניים]] ופשוטים, ועל פי רוב כדי למצוא פרנסה הם נאלצו לנדוד מ[[עיר]] לעיר בכדי למצוא את פרנסתם. דוגמה לבדחנים כאלה שדמותם התפתחה לכדי [[אגדה]] הם [[הרשלה]] ומקבילו, [[ג'וחא]], ב[[ארצות ערב]]. למרות זאת, היו גם בדחנים בעלי מעמד ועשירים.
18,584

עריכות