הרברט סיימון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: הקובץ HerbertSimon.jpg הוסר מכיוון שנמחק מוויקישיתוף על ידי Denniss עם הסיבה: Per commons:Commons:Deletion requests/File:HerbertSimon.jpg |
ויקישיתוף בשורה |
||
שורה 8:
בספרו הידוע ביותר, "התנהגות אדמיניסטרטיבית" ([[1947]]), העמיד סיימון את קבלת ההחלטות כמהות [[מנהל ציבורי|המנהל הציבורי]]. הספר אף נבחר בשנת [[1989]] לחיבור בעל ההשפעה הגדולה ביותר מעולם על תחום תורת המנהל הציבורי. לדבריו, משום שבמגבלת הזמן הארגוני, עיבוד מידע מסוים כרוך בהכרח בויתור על עיבוד מידע אחר, המשאב החסר ביותר לדבריו במנהל הציבורי איננו כסף, אלא זמן או "יכולת הקשב" של המנהלים.
סיימון [[תחדיש|טבע את המונחים]] "[[רציונליות מוגבלת]]" (Bounded Rationality) ו"[[סטיספיקציה]]" (Satisficing) או מודל השבעת הרצון. במחקריו יצא כנגד המודל הרציונלי לקבלת החלטות, בטענה שההנחות המוקדמות שהוא מניח גורמים לכך שהוא איננו מציאותי ויכולת הניבוי שלו נמוכה מאד. לטענתו, גם אם מקבל ההחלטות מעוניין לקבל את ההחלטה הרציונלית ביותר, תמיד ישנם גורמים - כגון מגבלות ניהוליות, קוגניטיביות, סביבתיות, [[הטיה קוגניטיבית|הטיות תפיסה]] וכן מגבלות של זמן או עלות -
סיימון טען כי גופים עסקיים ובני אדם פרטיים טועים לחשוב כי הם מבצעים תהליך קבלת החלטות רציונלי (כלומר מקסום תועלות או רווחים אל מול מינימום עלויות) כאשר למעשה הם "מסתפקים" באוסף מוגבל של ראיות, הנבחנות באופן חלקי בלבד. תהליך זה נקרא [[סטיספיקציה]] או "השבעת רצון". כלומר לפי שיטתו, החלטה העומדת ברף הרציונליות המוגבלת, היא לא זו בעלת התועלת המקסימלית, אלא זו העונה על דרישות מינימום התואמות את רמת השאיפה הנדרשת, בהתחשב במגבלות הטבעיות של זמן ועלות.
שורה 15:
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.newschool.edu/nssr/het/profiles/simon.htm ביוגרפיה קצרה ורשימת פרסומים]
* [http://diva.library.cmu.edu/Simon/ כל כתבי הרברט סיימון]
| |||
