פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 22 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
בוט החלפות: ארצות הברית, \1
|תאריך לידה= [[20 בינואר]] [[1944]]
|תאריך פטירה=[[19 ביוני]] [[1989]]
|מקום לידה=[[יוסטון]], [[טקסס]], [[ארצות הברית|ארה"בארצות הברית]]
|מקום פטירה=[[אוקלנד (קליפורניה)|אוקלנד]], [[קליפורניה]], ארה"בארצות הברית
|עיסוק=משוררת, אקטיביסטית
|שפות היצירה=[[אנגלית]]
 
בגיל 17, בעידוד אביה שהאמין שהשכלה היא המפתח לחופש, היא עקרה ל[[לוס אנג'לס]], שם סיימה תואר ראשון. ב-[[1962]], בגיל 18, היא נישאה למחזאי אד בולינס.{{הערה|שם=אנציק|1=[http://www.encyclopedia.com/doc/1G2-2872100056.html Contemporary Black Biography] Brian Escamilla, 1999}} במהלך שלוש וחצי שנות הנישואים, עזבה פרקר את בולינס מספר פעמים, אך תמיד הוא מצא אותה והיא חזרה אליו, עד שהזוג נפרד סופית ב-1966. בראיון לרדיו ב-[[1975]], סיפרה פרקר שבולינס היה מכה אותה, והיא פחדה שהוא יהרוג אותה. במהלך נישואיהם, עבר הזוג לעיר [[אוקלנד (קליפורניה)|אוקלנד]], ולאחר פרידתם פרקר המשיכה בלימודי תואר שני והחלה לעשות אקטיביזם ולכתוב שירה.{{הערה|שם=מייסון|1=[ http://www.amusejanetmason.com/Park_Parker1.htm Movement in Black Biography] Interviews with Anita Cornwell, 1975}}
ב-1966 נישאה שוב, ואף התגרשה מהסופר רוברט פ. פרקר, והחליטה שנישואים הם "לא הדבר שלה". {{הערה|שם=קולות|1=[ http://voices.cla.umn.edu/artistpages/parkerPat.php Ilene Alexander, Voices from the Gap] University of Minnesota }}
 
בשנות ה-60 המאוחרות פרקר החלה להזדהות כלסבית. כבר בילדותה - בין גילאי 11-17 - הייתה לה מערכת יחסים רומנטית עם ילדה אחרת, אך כשהוריה גילו והענישו אותה, זה שכנע אותה להתכחש למשיכתה לנשים, עד שהחלה באקטיביזם במאבקי שחרור למיניהם, ואף הייתה לה מערכת יחסים עם אישה, והחליטה [[יציאה מהארון|לצאת מן הארון]].
את הקראת שירתה הפומבית הראשונה עשתה פרקר ב-1963, ועד 1968 כבר הייתה משוררת מקובלת במרחבים אקטיביסטים של נשים - לסביות, פמיניסטיות, ושחורות. נושאי שיריה כללו את [[מלחמת וייטנאם]], זכויות האזרח, גזענות, זכויות נשים ועוד. מה שייחד אותה בתור משוררת היה שהיא לא רק פרסמה את שיריה בכתב, ולא רק הקריאה אותם באירועי חתימה, אלא נתנה בקריאתה מופע, ולכן נחשבה גם למופיעה בימתית. ספרה הראשון, "ילדה של עצמי" (באנגלית: Child of Myself) יצא ב-1972.
 
קהל קוראיה המשיך לגדול במשך שנות ה-70, והיא המשיכה לפרסם שירים, מקבצים, והקלטות שזכו לקבלה פופולרית וביקורתית נלהבת. בתוקפה זו, היא פרסמה אנתולוגיות מוקלטות בשיתוף פעולה עם ג'ודי גראן, והחלו ללמד את עבודתה בתוכניות מגדר באוניברסיטות אמריקאיות. שיתופי פעולה נוספים שלה היו עם [[אודרי לורד]], ונוצר בין השתיים קשר הדוק אשר נמשך על למותה של פרקר והיווה השראה לדורות המשך של משוררות ואקטיביסטיות; ועם שריל קלארק, שקראה לפרקר "הקול המוביל" של השירה הלסבית, והגדירה את שירתה של פרקר כמכוונת לעמת את הקהילות הלבנות והשחורות כאחת עם "הסכנה הכרוכה בלהיות לא-לבן, לא-זכר, ולא-הטרוסקסואל בתרבות שהיא גזענית, מיזוגנית, הומופובית, ואימפריאליסטית." {{הערה|שם=מייסון}}
 
בשנות ה-70 פרקר החלה להיות פעילה בארגון [[הפנתרים השחורים]], וב-1980 היא יסדה את המועצה המהפכנית של הנשים שחורות (באנגלית: Black Women's Revolutionary Council), וגם תרמה להקמת קולקטיב דפוס הנשים (Women's Press Collective), בנוסף לפעילות שוטפת במגוון ארגונים להט"בים.{{הערה|שם=אנציק}} מ-1978 ועד 1987 היא עבדה במרכז לבריאות האישה באוקלנד כרכזת רפואית.
244,675

עריכות