הבדלים בין גרסאות בדף "מרדכי שוורץ"

נוספו 1,690 בתים ,  לפני 5 שנים
מ (←‏הערכה: הנצחה)
מרדכי שוורץ (Schwarcz) נולד בשנת [[1914]] ב[[עיר]] [[קומרום]] (ב[[הונגרית]]: Komárom, ב[[סלובקית]]: Komárno) שבחלק ה[[הונגריה|הונגרי]] של [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] ולאחר [[מלחמת העולם השנייה]] בתחומי [[צ'כוסלובקיה]]<!-- הגבול החדש בין הונגריה לצ'כוסלובקיה חצה את העיר לשתיים, כך שנוצרו שתי ערים: Komárno שבסלובקיה ו-Komárom שבהונגריה (שם זה היה גם שמה ההונגרי של העיירה המקורית). הואיל ונכתב בכמה מקורות שנולד בצ'כוסלובקיה, הכוונה כנראה לכך שגדל בחלק הצ'כוסלובקי. -->; כיום בדרום-מערב [[סלובקיה]]) בן למשפחה אורתודוקסית מרובת ילדים.<!-- באתר מוזיאון השואה האמריקני מצוין 14 ילדים --> אביו יעקב (יֶנו) היה חוואי (כמו יהודים רבים באזור זה), ובמשפחתו דיברו רק [[הונגרית]] ו[[גרמנית]].{{הערה|שם=מוזיאון השואה|1=[http://digitalassets.ushmm.org/photoarchives/detail.aspx?id=1086345&search=YISHUV+LEADERS&index=19 Group portrait of members of the British mandate police force in Haifa], ובה משה שוורץ, באתר [[מוזיאון השואה האמריקני]] {{אנגלית}}.}} שוורץ למד בעיר [[ברטיסלבה]], ובעת לימודיו הצטרף לקיבוץ [[הכשרה]].{{הערה|שם=מוזיאון השואה}} לאחר מכן למד ב[[שירני]], ועם תום לימודיו עבד זמן-מה בעסק המשפחתי. בשנת [[1933]], כשהיה בן 19, [[העלייה החמישית|עלה]] שוורץ ל[[ארץ ישראל]], למגינת לבם של הוריו.{{הערה|שם=מוזיאון השואה}} בארץ עבד בחקלאות ובבנייה, והצטרף לארגון "[[ההגנה]]".
 
בעקבות פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] ב-[[1936]] נענה שוורץ לקריאת מנהיגי היישוב והתגייס בינואר [[1937]] ל[[משטרת המנדט]]. הוא שירת בתחילה בחיפה,{{הערה|שם=מוזיאון השואה}} ובולאחר מכן ביקש העברה, כי התכוון להנשא לארוסתו. ב-[[31 באוגוסט]] 1937 הוצבהועבר לשרת במחנה הנופש של [[הנציב העליון]], [[ארתור ווקופ]], ב[[עתלית]] יחד עם שוטר [[פלסטינים|ערבי]] בשם מוסטפא חורי. השניים חלקו אוהל אחד. הימים ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, והשוטר הערבי הקניט אותו והביע באוזניו שמחה על מקרי הרצח של יהודים בידי ערבים. ב-[[30 ביולי]] 1937 רצחה [[כנופיה]] ערבית את [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=506153 דניאל (דשקה) סטניצקי] ו[http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=505843 איסר טנקוס] מ[[כרכור]], חבריו של שוורץ, שיצאו לבדוק מכון-מים ליד היישוב. שוורץ למד על כך יומיים לאחר מכן, ב-[[2 בספטמבר]] 1937, כשיצא לעתלית להחליף שם ספרים.<!-- בדף שבאתר "נזכור את כולם" מצוין כי "ביום 2.9.1937... הגיעה אליו ידיעה על רצח שני חבריו בהכשרה החלוצית בברטיסלאבה. נוספה על כך הידיעה על רצח שני יהודים ליד כרכור ב29.8.1937 ויהודי אחד ליד ירושלים למחרת היום"; וזו אחת מכמה גרסאות. עד שיימצא מקור נוסף שמזכיר רצח של חבריו מברטיסלבה – השניים מכרכור מבוגרים ממנו בכמה שנים, מוצאם מגרודנו ועלו הרבה לפניו – הגרסה שלפיה מדובר ברצח של השניים מכרכור, שהיו ככל הנראה חבריו, היא המסתברת ביותר. --> שוורץ היה המום מן הידיעות, וכששב לאוהל שבתחומי מחנה הנופש שעליו שמרו, ירה בשוטר הערבי בשנתו והרגו.
 
ב-16 בנובמבר 1937 החליט [[שופט חוקר]] להעמיד את שוורץ לדין באשמת רצח בכוונה תחילה.{{הערה|{{דבר||מ. שוורץ לבית-הדין לפשעים חמורים באשמת רצח השוטר הערבי במחנה הנציב|1937/11/17|00113}}.}} משפטו החל ב[[חיפה]] ב-[[19 בינואר]] [[1938]], ובדין ישב [[זקן השופטים]] ה[[המנדט הבריטי|מנדטוריים]], השופט [[הארי הרברט טראסטד]], כדן יחיד.{{הערה|{{דבר||משפטו של מ. שוארץ בפני זקן השופטים כדן יחידי|1938/01/20|00103}}.}} לשוורץ סייע עורך הדין [[אהרן חטר-ישי]].{{הערה|{{דבר||במשפט מרדכי שוארץ|1938/01/21|00114}}.}}
 
שוורץ הכחיש את המעשה, אך הוּכח כי הכדורים נורו מרובהו. ב-[[29 בינואר]] [[1938]] הרשיע השופט טראסטד את שוורץ ברצח ו[[עונש מוות|דן אותו למוות]]. שוורץ הועבר לכלא ל[[כלא עכו]] כשהוא לבוש במדי אסיר אדומים, כנהוג לגבי נידונים למוות בתקופת המנדט. [[ערעור]]שם שהגישחלק שוורץאת ל[[מועצתתאו המלך]]עם דרך בית המשפט העליון המנדטורי ב[[ירושלים]]יצחק החל להישמע ב-[[28 בפברוארחנקין]] 1938. בראשית אוגוסט 1938 נדחה הערעור מטעמים פורמליים, והנציב העליון אישר את גזר דין המוות.{{הערה|{{דבר||אושר גזר דינו של מרדכי שוארץ|1938/08/02|00113}}.}}
עורכי הדין חוטר-ישי, יווני-נוצרי בשם אבקריוס ביי (מטעם המוסדות), קייזרמן ועליאש (מטעם המשפחה) הגישו [[ערעור]] על פסק הדין לבית המשפט העליון המנדטורי ב[[ירושלים]].
הערעור החל להישמע ב-[[28 בפברואר]] 1938 בפני שלושה שופטים - שני אנגלים: קופלנד וגרין והיהודי [[גד פרומקין]]. ב-1 באפריל 1938 נדחה הערעור, כאשר פרומקין, בדעת מיעוט, זיכה את הנאשם מרצח בכוונה תחילה.
 
בעקבות דחיית הערעור נפגשו שנים מאחיו של שוורץ יחד עם הרב הראשי של וינה בלונדון עם שר המושבות הבריטי. נציגי המשפחה נפגשו עם מדינאי צ'כי, שנשא בתפקיד בכיר בצלב האדום הבינלאומי והעלו בפניו את עניין שוורץ.
ב[[ארצות הברית]] יצאו 11 איגודים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] ו[[נצרות|נוצרים]], בהם [[אגודת הרבנים]] החרדים באמריקה, [[אגודת ישראל]], [[תנועת המזרחי]], [[הסתדרות ציונית חדשה|ההסתדרות הציונית החדשה]] מיסודה של [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]] וההתאחדות האמריקאית-נוצרית למען ארץ ישראל, בקריאה ל[[שר המושבות]] הבריטי [[חנינה|לחון]] את שוורץ,{{הערה|{{דבר||מבקשים חנינה לשוארץ|1938/08/15|00609}}.}} אך קריאתם לא נענתה.
הנהלת [[הסוכנות]] והמרכז העולמי של ה"מזרחי" ארגנו עצומה, שעליה חתמו למעלה 70,000 מאנשי היישוב. העצומה דרשה לחון את שוורץ ונשלחה לנציב העליון.
אפילו [[משה שרתוק]], אז מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שיזם את גיוס היהודים למשטרה הבריטית, פנה ב-28 ביולי במכתב אישי לנציב העליון וביקש חנינה לשוורץ.
הנציב העליון החדש, סיר [[הרולד מקמייקל]] (שנחשב עוין לתנועה הציונית), סירב.
 
שבוע לפני המועד שנקבע להוצאתו להורג, ביקרו את שוורץ בכלא עכו ארוסתו וחבריו. שוורץ שוחח עמם בשלווה ומתוך השלמה עם העונש שנגזר עליו. בפגישה נכח כתב העיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]", ושוורץ אמר לו כי הוא הולך למות בגלל שגיאתו הפרטית ופונה בבקשה לכל המפלגות לא לנצל את מותו לצרכים פוליטיים ולא לעשותו "קדוש" כפי שנעשה ל[[שלמה בן יוסף]].
 
ערעור נוסף שהגיש שוורץ ל[[מועצת המלך]] נדחה בראשית אוגוסט 1938 הערעור מטעמים פורמליים, והנציב העליון אישר את גזר דין המוות.{{הערה|{{דבר||אושר גזר דינו של מרדכי שוארץ|1938/08/02|00113}}.}}
מרדכי שוורץ [[הוצאה להורג|הוצא להורג]] ב[[תלייה]] ב-[[16 באוגוסט]] 1938, ונקבר ב[[בית העלמין חוף הכרמל]] (בית העלמין הישן) בחיפה. במותו הותיר ארוסה.