מיהו העם הנבחר? – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 29:
[[אוגוסטינוס]] שהיה [[אינטלקטואל]] מבריק ולא פסק לכתוב ולהפיק ספרים הותיר אחריו מבנה על [[תיאולוגיה|תיאולוגי]] ההופך את התנ"ך העברי ל'קדימון' לסיפורי הברית החדשה, [[אלגוריה]] או טרום-הדמיה ([[פרה-פיגורציה]]), המוכיחה את תכנית האל שהביאה לכישלון וההדחה של היהודים ולהכתרת הנצרות כעמו הנבחר של האל. בקר סוקר את פרשנותו של אוגוסטינוס לתנ"ך העברי, השפעתו המכריעה על דימוי היהודים כעם שפל ובזוי, יחד עם השפעות אחרות על הכנסייה הקתולית הנובעת מתפיסתו על "[[החטא הקדמון]]" ונטייתו לסגפנות מינית.
 
הפרק על [[ג'ורג' אליוט]] מעלה על נס את תרומתם של "[[ציונות נוצרית|הנוצרים הציונים]]" אשר הקדימו במאות שנים את [[מבשרי הציונות]] היהודים והציגו לעולם, כחלק ממשנתם הדתית את הצורך להתגייסות פוליטית למען שיבתם של היהודים לציון. כל זה התאפשר לאחר שנוצרו הנסיבות המתאימות לבצע שינוי תיאולוגי בתפיסת החילופין הנוצרי ולתת אישור מחודש למעמד העם הנבחר של היהודים. זו היא דוגמה מובהקת, כפי שמתואר בהרחבה, להשפעתה של התיאולוגיה על הדיפלומטיה והמדינאות ובמיוחד על מרכזיותו של רעיון הבחירה בעיצוב פעילות פוליטית.
 
בפרק "מוחמד בעקבות היהודים" טוען בקר אין מספיק מודעות לעובדה שהאסלאם קשור בטבורו ליהדות עוד יותר מאשר הנצרות, ונאלץ לכן לבסס דוקטרינת חילופין משלו. ידוע כי הקוראן מלא בפסוקים המבוססים על סיפורי התנ"ך (וגם מדרשים מאוחרים יותר) והוא שופע בפולמוס שמנהל מוחמד עם היהודים (אלה יחד כמחצית מ[[הקוראן]]). ניתוח תוכן, שמציג בקר בספרו, חושף את תסכולו של מוחמד מהעובדה שהיהודים אינם נוהים אחריו למרות מאמציו. מצד אחד, יש בקוראן פסוקים המרוממים את בני ישראל מכל עם ומבליטים את ייחודם על פני האומות עם התחייבות מפורשת של האל להעניק להם את ארץ הקודש –ישראל ומצד שני, תגובות של שנאה בוטה והסתה להרג של יהודים, בניסוחים אנטישמיים. בקר טוען כי "כל מי שקורא את הקוראן אינו יכול שלא לתמוה על התמקדותו האובססיבית של מוחמד במורשת היהודית, בכתבי הקודש של היהודים, ובניסיונותיו הבלתי נלאים לשכנע אותם להתגייס אל שורות הדת החדשה" {{הערה|שם, 144.}} בקר חקר במיוחד את סיפורה של אשתו היהודיה של מוחמד, צפיה, שאותה לקח בשבי לאחר שהרגו לוחמיו את בעלה ואת אביה. ב[[חדית']] (כתבי הקודש המוסלמים הכוללים סיפורים ועדויות על חייו של מוחמד) ניתן ביטוי ציורי יוצא דופן לחתונתם ונראה כי תכליתו גם להמחיש את הצטרפותה של צפיה לאסלאם והכרזתה שזו הדת האמיתית והנבחרת.