מיהו העם הנבחר? – הבדלי גרסאות

גישתו של א"ב יהושע אינה חדשה ומשקפת את תפיסת העולם של יהודים רבים החשים אי נוחות וסלידה מרעיון העם הנבחר. בכתביו של הסופר [[יוסף חיים ברנר]], בן [[העלייה השניה]] מתחילת [[המאה ה-20]], מוצא בקר את הבסיס הרעיוני לגישתו של יהושע. כחלק מהתנערות מהיסודות הדתיים שליוו את ה[[ציונות]] הכריז ברנר באופן בוטה על להינתק מן העבר והמסורת היהודית: "אני – בהנאה חריפה ותאוונית הייתי מוחק מן ה[[הסידורסידור]] של העברי בן הדור את ה‘אתה בחרתנו‘ בכל צורה שהיא… כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהדותית מחוסרת־התוכן לא תרפא את השבר, והמליצות הלאומיות לא תועלנה כלום“. כמו יהושע, 100 שנה לאחריו, ברנר מבין למעשה את ליבות האנטישמים הצופים ביהודי הגלותי: "אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה. מעולם לא היינו אומה יוצרת, תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים, מה אתם רוצים מהאנטישמים? מדוע לא תאבו להבין את המובן מאליו? את חזון השנאה והבוז לישראל: היהודים הם צוענים, זוהמה, רפש וניוול, ביצה סרוחה, לא אדם, כלבים פצועים." {{הערה|דיון רחב במשנתו של ברנר ובקו הממשיך של א.ב. יהושע, שם, בפרק 9 והציטוטים בעמ' 291.}}