הבדלים בין גרסאות בדף "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"

מ
אין תקציר עריכה
מ
מ
{{בעבודה}}
'''אני רואה אותה בדרך לגימנסיה''' הוא שיר מאת [[יעקב רוטבליט]] שהלחין [[מיקי גבריאלוב]], והתפרסם בביצועו של [[אריק איינשטיין]], שכלל אותו בשנת [[1971]] באלבומו "[[בדשא אצל אביגדור]]". [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] לשיר בוצעו בידי להקת "[[גן חיות (להקה)|גן חיות]]", להקת "[[סטלה מאריס (להקה)|סטלה מאריס]]" ו[[יהלי סובול]] עם מיקי גבריאלוב.{{הערה|{{וואלה!||מיקי גבריאלוב ויהלי סובול מבצעים את "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"|2608032|18 בינואר 2013|}}}}
 
==על השיר==
השיר נכלל בשנת [[1971]] באלבומו של [[אריק איינשטיין]] "[[בדשא אצל אביגדור]]".
 
בשיר שישה בתים, שלושה מהם בני ארבע שורות ושלושה בני שתי שורות. השיר הוא שיר כמיהה של גבר לנערה שהוא עוקב אחריה, תחילה כתלמידת תיכון בת 17, שאותה הוא רואה בלכתה ובשובה, ואחר כך כחיילת. מסקנתו של הגבר, המסיימת ארבעה מתוך ששת הבתים של השיר היא: "אני חושב שבשבילי היא אבודה". בשניים מבתיו הקצרים של השיר רואה הגבר בנערה אובייקט מיני:
:"האם כבר מישהו פיתה / את המלכה של הכיתה?"
:"האם כבר מישהו ידע / את המלכה של האוגדה?"
 
היו שהוטרדו מההתייחסות המינית לנערה. המשפטנית הפמיניסטית [[אורית קמיר]] כתבה על כך:
:היה משהו בשיר הזה שהטריד אותי. ה-[[הטרדה מאיימת|stalking]] מזיל הריר של הגבר הבוגר ביחס לנערה צעירה; הערגה הנוגה שלו, מלאת הרחמים העצמיים, ללוליטה, בת השכנים. הנהייה אחריה כשהיא עוברת מן הכיתה אל האוגדה, והפלישה – ולו במחשבה – אל פרטיותה המינית ("האם כבר מישהו פיתה, את המלכה של הכתה?"). אבל משפט אחד בשיר ראוי לתשומת לב מיוחדת: "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע". וזה כל ההבדל. אגואיסטית, אינפנטילית, פתטית – תשוקתו של הגבר המבוגר לילדה השכנה נותרת בשיר פנטזיה בלתי ממומשת. כן, הוא מביע אותה במילים נוגות עם מנגינה כובשת לב, ואריק אינשטיין אף מזמר אותה בבריטון המרעיד את הנשמה. אבל הנערה עצמה לא יודעת ואף פעם לא תדע. הכמיהה נותרת במסגרת חופש המחשבה וחופש הביטוי; היא אינה יוצאת מן הכוח אל הפועל, אינה מתממשת במעשים, שהיו עלולים להפוך לפגיעה נצלנית מצד גורם חזק יותר הגורמת נזק לצד החלש יותר.{{הערה|1=[[אורית קמיר]], [http://2nd-ops.com/orit/?p=65862 אני רואה אותה בדרך לגימנסיה; אני חושב שבשבילי היא אבודה], באתר "במחשבה שנייה", 28 בנובמבר 2013}}
[[דבורית שרגל]] התייחסה לשיר באופן דומה:
:"אני רואה אותה" הוא נכס צאן ברזל במוזיקה העברית, אבל נניח שהיה נכתב היום, נראה לכם שלא היו נשמעים קולות על השערורייה הפדופילית? אני די בטוחה שכן. לזכותם של רוטבליט/איינשטיין עומדת השורה “היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע”. הם לא מממשים את התשוקה לילדה, אבל היא קיימת לגמרי.{{הערה|1=[[דבורית שרגל]], [http://velvetunderground.co.il/?p=50889 כולם ראו אותה בדרך לגימנסיה], "[[ולווט אנדרגראונד]]", 21 בנובמבר 2013}}
 
==בעקבות השיר==
המילה "גימנסיה" אינה מקובלת יותר לתיאור [[בית ספר תיכון]], אך שימוש בולט בה הוא בשמה של "[[גימנסיה הרצליה]]". במצב זה שימש שם השיר פעמים אחדות ככותרת לכתבות העוסקות ב"גימנסיה הרצליה",{{הערה|{{דבר|טל צבר-נתיב|אני רואה אותה בדרך לגימנסיה|1975/10/01|00903||}} - זיכרונותיה של [[צילה פיינברג-שוהם]] מ"[[גימנסיה הרצליה]]"{{ש}}{{ynet|נדב מן|רואה אותה בדרך לגימנסיה: זיכרונות בשחור-לבן|3830596|8 בינואר 2010|}} - על שנותיה הראשונות של "גימנסיה הרצליה"{{ש}}{{עכבר העיר||תערוכות השבוע: אני רואה אותה בדרך לגימנסיה|610,209,73669|28 ביולי 2013}}}} וגם ככותרת לכתבות העוסקות בבתי ספר אחרים.{{הערה|{{ynet|נדב מן|אתם רואים אותם בדרך לגימנסיה|3961994|1 באוקטובר 2010|}}}}