אני רואה אותה בדרך לגימנסיה – הבדלי גרסאות

:היה משהו בשיר הזה שהטריד אותי. ה-[[הטרדה מאיימת|stalking]] מזיל הריר של הגבר הבוגר ביחס לנערה צעירה; הערגה הנוגה שלו, מלאת הרחמים העצמיים, ללוליטה, בת השכנים. הנהייה אחריה כשהיא עוברת מן הכיתה אל האוגדה, והפלישה – ולו במחשבה – אל פרטיותה המינית ("האם כבר מישהו פיתה, את המלכה של הכתה?"). אבל משפט אחד בשיר ראוי לתשומת לב מיוחדת: "היא לא יודעת, היא אף פעם לא תדע". וזה כל ההבדל. אגואיסטית, אינפנטילית, פתטית – תשוקתו של הגבר המבוגר לילדה השכנה נותרת בשיר פנטזיה בלתי ממומשת. כן, הוא מביע אותה במילים נוגות עם מנגינה כובשת לב, ואריק אינשטיין אף מזמר אותה בבריטון המרעיד את הנשמה. אבל הנערה עצמה לא יודעת ואף פעם לא תדע. הכמיהה נותרת במסגרת חופש המחשבה וחופש הביטוי; היא אינה יוצאת מן הכוח אל הפועל, אינה מתממשת במעשים, שהיו עלולים להפוך לפגיעה נצלנית מצד גורם חזק יותר הגורמת נזק לצד החלש יותר.{{הערה|1=[[אורית קמיר]], [http://2nd-ops.com/orit/?p=65862 אני רואה אותה בדרך לגימנסיה; אני חושב שבשבילי היא אבודה], באתר "במחשבה שנייה", 28 בנובמבר 2013}}

[[דבורית שרגל]] התייחסה לשיר באופן דומה:

 

==בעקבות השיר==

המילה "גימנסיה" אינה מקובלת יותר לתיאור [[בית ספר תיכון]], אך שימוש בולט בה הוא בשמה של "[[גימנסיה הרצליה]]". במצב זה שימש שם השיר פעמים אחדות ככותרת לכתבות העוסקות ב"גימנסיה הרצליה",{{הערה|{{דבר|טל צבר-נתיב|אני רואה אותה בדרך לגימנסיה|1975/10/01|00903||}} - זיכרונותיה של [[צילה פיינברג-שוהם]] מ"[[גימנסיה הרצליה]]"{{ש}}{{ynet|נדב מן|רואה אותה בדרך לגימנסיה: זיכרונות בשחור-לבן|3830596|8 בינואר 2010|}} - על שנותיה הראשונות של "גימנסיה הרצליה"{{ש}}{{עכבר העיר||תערוכות השבוע: אני רואה אותה בדרך לגימנסיה|610,209,73669|28 ביולי 2013}}}} וגם ככותרת לכתבות העוסקות בבתי ספר אחרים.{{הערה|{{ynet|נדב מן|אתם רואים אותם בדרך לגימנסיה|3961994|1 באוקטובר 2010|}}}}

 

==קישורים חיצוניים==