פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 22 בתים, לפני 4 שנים
מ
←‏קורות חייו: קישורים פנימיים
 
שוורץ הכחיש את המעשה, אך הוּכח כי הכדורים נורו מרובהו. ב-[[29 בינואר]] [[1938]] הרשיע השופט טראסטד את שוורץ ברצח ו[[עונש מוות|דן אותו למוות]]. שוורץ הועבר ל[[כלא עכו]] כשהוא לבוש במדי אסיר אדומים, כנהוג לגבי נידונים למוות בתקופת המנדט. שם חלק את תאו עם [[יצחק חנקין]].
עורכי הדין חוטר-ישי, יווני-נוצרי בשם אבקריוס ביי (מטעם המוסדות), קייזרמן[[מרדכי ועליאשעליאש]] וקייזרמן (מטעם המשפחה) הגישו [[ערעור]] על פסק הדין לבית המשפט העליון המנדטורי ב[[ירושלים]].
הערעור החל להישמע ב-[[28 בפברואר]] 1938 בפני שלושה שופטים - שני אנגלים: קופלנד וגרין והיהודי [[גד פרומקין]]. ב-1 באפריל 1938 נדחה הערעור, כאשר פרומקין, בדעת מיעוט, זיכה את הנאשם מרצח בכוונה תחילה.
 
בעקבות דחיית הערעור נפגשו שנים מאחיו של שוורץ יחד עם הרב הראשי של וינה בלונדון עם שר המושבות הבריטי. נציגי המשפחה נפגשו עם מדינאי צ'כי, שנשא בתפקיד בכיר בצלבב{{ה|צלב האדום הבינלאומי}} והעלו בפניו את עניין שוורץ.
ב[[ארצות הברית]] יצאו 11 איגודים [[יהדות ארצות הברית|יהודים]] ו[[נצרות|נוצרים]], בהם [[אגודת הרבנים]] החרדים באמריקה, [[אגודת ישראל]], [[תנועת המזרחי]], [[הסתדרות ציונית חדשה|ההסתדרות הציונית החדשה]] מיסודה של [[ציונות רוויזיוניסטית|התנועה הרוויזיוניסטית]] וההתאחדות האמריקאית-נוצרית למען ארץ ישראל, בקריאה ל[[שר המושבות]] הבריטי [[חנינה|לחון]] את שוורץ,{{הערה|{{דבר||מבקשים חנינה לשוארץ|1938/08/15|00609}}.}} אך קריאתם לא נענתה.
הנהלת [[הסוכנות]] והמרכז העולמי של ה"מזרחי" ארגנו עצומה, שעליה חתמו למעלה 70,000 מאנשי היישוב. העצומה דרשה לחון את שוורץ ונשלחה לנציב העליון.