קניין רוחני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: הוספת תבנית לשינויים בערך עריכה חזותית |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 35:
האמנה המרכזית בתחום הקניין הרוחני היא '''אמנת טריפס''' (trade-related aspects of intellectual property rights), האמנה מהווה נספח להסכמי סחר בינלאומיים אשר נחתמו בשנת 1994. האמנה מגדירה תנאי מינימום לקניין רוחני, תוך שהיא מכירה בזכויות שונות בתחום הקניין הרוחני ובהן: פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים ועוד. חשיבותה של האמנה מבחינת הקניין הרוחני נובעת בעיקר מכמות המדינות שהן צד לאמנה – כיום חברות באמנה מרבית מדינות העולם. אמנת הטריפס חיברה את ההגנה לקניין רוחני להסדרי הסחר. כך שמדינה אשר לא מקיימת את המינימום של התנאים להגנה על קניין רוחני המוגדרים באמנה חשופה לסנקציות בתחום הסחר הבינלאומי.
== קניין רוחני במשפט העברי{{הערה|1= פרופ' חיים נבון "זכויות יוצרים בהלכה", 2007.}} ==
שאלת זכויות היוצרים במונח המודרני קבלה התייחסות ראשונה ע"י הרמ"א בתשובותיו. הרמ"א בא להגן על זכויותיו של מהר"ם פדובה, שהשתתף בהדפסת ספר משנה תורה לרמב"ם, ולאסור קניית מהדורה מתחרה של הספר. היסוד המרכזי שהזכיר הרמ"א בהקשר זה הוא דין יורד לאומנות חברו. הרמ"א הסיק מהסוגייה שאסור לאדם להיכנס לאומנות חברו, אם יגרום לו פגיעה ודאית. הרמ"א הוסיף וטען שלכן אסור להתחרות במו"ל ולהדפיס את אותו הספר שהוא מתפרנס מהפצתו.{{הערה|1=רקובר, עמ' 130.}}
ר' מרדכי בנעט, בתשובות פרשת מרדכי דוחה את שיטת הרמ"א בתשובותיו, ועומד על כמה מנקודות התורפה בניסיון ליישם דיני הסגת גבול בהקשר של זכויות יוצרים. כך, למשל, לפי פשט הסוגייה והפסיקה, דיני הסגת גבול מתירים לאומן הראשון להגביל רק את זכותו של אומן אחר בן עיר אחרת הרוצה לפלוש לעירו ולעסוק בה באותו תחום עיסוק. ר' מרדכי בנעט עמד על כך שאין לאומן שום זכות להגביל את תחום עיסוקו של אומן אחר השוכן בעיר אחרת{{הערה|1=שו"ת חוות יאיר, סי' מ"ב; שו"ת חתם סופר, ח"ה (חו"מ), סי' ס"א}}.
ישנם רבים שניסו לדון בזכויות יוצרים על פי עקרונות חיוב הנאה. להלכה, זה נהנה וזה לא חסר פטור, וזה נהנה וזה חסר חייב.
כלומר: אם אדם נהנה מרכוש חברו, חייב לשלם לו רק אם חברו נחסר והפסיד.{{הערה|1=הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'העתקה מקסטה ללא רשות הבעלים', תחומין ו' (תשמ"ה).}} חיוב זה אינו קשור בעיקרו לשאלת זכויות יוצרים דווקא. התובע כאן אינו נסמך על זכותו ביצירה, אלא על הכסף שהשקיע שנהנה ממנו אחר. כפי שראינו במשך השנים ניסו לשייך את הקניין הרוחני לסוגיות שונות, סוגייה נוספת הינה מנהג האומנים, בין האחרונים שהתייחסו לזכותו של המו"ל שלא יעתיקו את הספר שהוציא במשך תקופה מסוימת, ישנם שקבעו שזכויות היוצרים מעוגנות במנהג האומנים{{הערה|1=שו"ת דברי חיים, חו"מ, סי' נ"ו.}}, היינו - המדפיסים עצמם הסכימו לכבד את זכויותיו של המו"ל ולא להפר אותן. הגמ' בב"ב (ז:) היא המקור לתוקף ההלכתי של הסכמה כזו:
"ורשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר פועלים, ולהסיע על קיצתן (לקנוס את העובֵר)" (ב"ב ח).
במקרים רבים גזרו חכמים שונים חרם על מי שיפגע בזכויות היוצרים של המדפיס. בהסכמות לספרים נזכר פעמים רבות חרם שהוטל על מי שידפיס שוב את הספר בתוך זמן קצוב. יש להעיר שלכאורה מדובר כאן בחרם אישי, היינו באיום ישיר ונקודתי על האדם, ולא בתקנה ממונית הקובעת מה ההלכה מעיקר הדין.{{הערה|1=הרחיב בנושא זה פרופ' נחום רקובר בכמה חיבורים: ה'הסכמות' לספרים כיסוד לזכות היוצרים, סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי, חוברת י"א, ירושלים תשל"א; זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ"א, עמ' 123-443.}}
לסיכום נראה כי פרשנים רבים מנסים לעגן את תופעת הקניין הרוחני בתחומים שונים של ההלכה אך מושג זה לא הוזכר במפורש אף לא פעם אחת.
==ענפי משפט משיקים==
נוסף על דיני הקניין הכלליים, הקניין הרוחני משיק גם לתחום דיני [[עשיית עושר ולא במשפט]], בהיבטים בהם הפגיעה בקניין הרוחני מניבה פרי למי שאינו בעל הקניין. השקה קיימת גם עם תחום דיני ה[[הגבלים העסקיים]] (באשר ליצירת הסדר כובל), וכן עם תחום [[העוולות המסחריות]].
שורה 70 ⟵ 77:
* {{ישראל היום|רועי כהן|הורדות ידיים|16958|11 במאי 2012}}
* {{כלכליסט|איתי להט|עניין עם פועלי קניין|3621848|16 בינואר 2014}}
* {{ מכללת הרצוג דעת| פרופ' חיים נבון| זכויות יוצרים בהלכה|18 בפברואר 2007}}
{{חוק ומשפט}}
| |||