יהדות מצרים – הבדלי גרסאות

 

התקופה הממלוכית הייתה תקופה קשה עבור יהדות מצרים ביחס לתקופה הפאטמית. במהלך התקופה נפוצו עמדות עוינות ללא-מוסלמים כחלק מהמאבק המוסלמי נגד הצלבנים הנוצרים. חוקי עומר נאכפו באדיקות על ידי ה[[ממלוכים]] והיהודים היו נתונים תחת איום תמידי לחייהם ורכושם. במהלך התקופה הממלוכית היו מקרים רבים של התפרעויות אנטי-נוצריות של מוסלמים, שלעתים התגלגלו גם להיות התפרעויות אנטי-יהודיות. זכורים במיוחד מקרים שבהם פורעים נטפלו להתלוכות הלוויה של יהודים, דבר שמוסלמים רבים ראו כפולחן פומבי של דת המיעוט ולכן כהפרה של חוקי עומר. המס שהוטל על היהודים עקב מעמדם כבני חסות הוכפל תחת סולטאנים ממלוכים מסוימים. השליט הממלוכי [[ביברס]], לאחר שחזר מסוריה ממלחמה, אסף יהודים ונוצרים רבים, והורה על חפירת בור עבורם ועל שריפתם בעודם בחיים. עם זאת לאחר שהובטח לו שהם ישלמו לו סכום נכבד של כסף הוא התרצה והורה לשחררם. בשנת 1301 פרצו פרעות נגד נוצרים ויהודים ברחבי [[מצרים]], רבים נהרגו, ורבים אחרים נאלצו לאמץ את האסלאם, כולל כל יהודי העיר [[בילביס]] במצרים התחתונה.

 

==התקופה העות'מאנית==