המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה – הבדלי גרסאות

 

==מהלך המלחמה==

תקרית גבול בדצמבר [[1934]] בין סיור אתיופי לאיטלקי שבה נהרגו כמה חיילים איטלקיים נתנה תירוץ לתביעות איטלקיות כלפי אתיופיה. אתיופיה פנתה לאיטליה על מנת לפתור את הסכסוך בהתאם לחוזה ביניהן, אך איטליה הגישה אולטימטום. אי לכך אתיופיה פנתה לחבר-הלאומים שבו הייתה חברה. [[בריטניה]] ו[[צרפת]] ניסו לפייס את מוסוליני בכוחות עצמן. בריטניה אף הציעה בסודיות לתת שטח מאתיופיה לאיטליה ובכך לסיים את המשבר (הסכם לוואל-הור). הניסיונות נחלו כישלון.

 

צבאות איטליה החלו לפלוש לאתיופיה מצפון באוקטובר [[1935]], ללא התנגדות כבדה. בתגובה חבר-הלאומים הכריז על איטליה כעל תוקפן והטיל עליה [[עיצומים (יחסים בינלאומיים)|סנקציות]] כלכליות אשר לא השפיעו על מוסוליני, בעיקר בגלל אי-ההסכמה בנוגע ליחס לאיטליה בין בריטניה וצרפת, אשר לא רצו לקרב את מוסוליני ל[[היטלר]] ואי-התערבות [[ארצות הברית]].

 

 

==השלכות==