|
|
|
==סטאמבולוב והקהילה היהודית==
ב-[[1885]] התפטר [[רב ראשי|הרב הראשי]] ליהודי בולגריה [[גבריאל אלמוזלינואלמושנינו]] וב-[[1887]] נבחר לתפקיד הרב ד"ר [[שמעון דנקוביץ']] מ[[בוהמיה]]. בעצתו של הרב הראשי ליהודי צרפת הרב [[צדוק כהן]] המליץ הרב דנקוביץ' בפני נכבדי הקהילה על ניהולה באמצעות [[קונסיסטוריה]]{{הערה|שם=קשלס|קשלס, חיים, '''היהודים בבולגיה בעשרים השנים הראשונות לאחר השחרור מעול העותומנים (1878-1898)''', בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 69-70.}}. ההצעה הוגשה לאישור הממשלה הבולגרית. ל[[אברהם דוידצ'ון לוי]], ראש הקהילה ה[[יהודי ספרד|ספרדית]] בסופיה, היו קשרי ידידות עם סטאמבולוב והוא פנה אליו כדי שיסייע במתן האישור המבוקש{{הערה|רומנו, אלברט. א, '''אישים''', בתוך:אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 621.}}. בהנחייתו של סטאמבולוב אישר שר הפנים הבולגרי [[דימיטר גרקוב]] את הקמת ה[[הקונסיסטוריון היהודי (בולגריה)|קונסיסטוריון]] של [[יהדות בולגריה]]{{הערה|שם=קשלס}}.
בספטמבר [[1891]] הוזמן הרב דנקוביץ' לפתיחת מושב האסיפה הלאומית הבולגרית והוקצה עבורו מקום ישיבה בתא הדיפלומטים הזרים. הרב סבר שראוי לו לשבת ליד ראש הכנסייה הבולגרית ה[[מטרופוליט]] יוסיף הראשון וכך עשה. המעשה עורר את חמתה של צמרת השלטון ושר הפנים הבולגרי התעמת עם הרב והורה לו לשוב למקומו. למחרת דרשה הממשלה הבולגרית מהקונסיסטוריון לפטר את הרב דנקוביץ' מתפקידו. הרב דנקוביץ' ביקש מספר פעמים להיפגש עם סטאמבולוב, אך הוא סירב בתוקף ומספר ימים מאוחר יותר נאלץ הרב לסיים את תפקידו ולעזוב את בולגריה{{הערה|שם=קשלס}}.
|
