קרב א-זלאקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מורביטון->מוראביטון על פי דף השיחה שלי. ועוד תוספת
מ מורביטון->מוראביטון על פי דף השיחה שלי.
שורה 7:
|קרב אחרי=[[קרב אוצ'לס]]
|המקום=צפונית ל[[בדחוס]]
|התוצאה=ניצחון מוחץ של המורביטוןהמוראביטון
|צד ראשון=[[ממלכת קסטיליה]]
|צד שני=ה[[מורביטוןמוראביטון]]
|מפקד ראשון=[[אלפונסו השישי]]
|מפקד שני=[[יוסוף בן תאשפין]]
שורה 18:
}}
 
''' קרב א-זלאקה''' (ב[[ערבית]] الزلاقة, ב[[ספרדית]] מכונה הקרב batalla de Sagrajas – קרב סגראחאס) נערך ב-[[23 באוקטובר]] [[1086]], בין מנהיג ה[[מורביטוןמוראביטון]] [[יוסוף בן תאשפין]] ומלך [[קסטיליה]] [[אלפונסו השישי]].
 
יוסוף בן תאשפין נענה לקריאתם של שלושה ממנהיגי [[אל-אנדלוס]] ([[עבד השלישי אל-מועתמיד]] ואחרים) וחצה את [[מצר גיברלטר]] ל[[אנדלוסיה]] עם 7,000 לוחמים מהמורביטוןמהמוראביטון. הוא הצעיד את צבאו לצפונה של אל-אנדלוס עד שהגיע אל א-זלאקה. צבא המורביטוןהמוראביטון תוגבר מלוחמים מכל מקום באל-אנדלוס וצבאו גדל לכדי 30,000 איש.
 
אלפונסו השישי מקסטיליה הגיע לשדה הקרב עם כ-60,000 לוחמים. שני המנהיגים החליפו ביניהם מסרים לפני הקרב. יוסוף בן תאשפין הציע אחת משלוש האפשרויות לאויבו: ל[[אסלאם|התאסלם]], לשלם [[מס גולגולת]] (בערבית ג'יזיה) או להילחם.
 
אלפונסו השישי בחר להילחם במורביטוןבמוראביטון. הקרב החל ביום שישי עם שחר בהתקפה של הקסטליאנים. יוסוף בן תאשפין חילק את צבאו לשלוש [[דיביזיה|דיביזיות]]. הדיביזיה הראשונה בפיקודו של עבד השלישי אל-מועתמיד כללה 15,000 לוחמים, הדיביזיה השנייה בפיקודו של יוסוף בן תאשפין כללה 11,000 לוחמים, והדיביזיה השלישית כללה 4,000 לוחמים שחורים מ[[אפריקה]] נושאים חרבות [[הודו|הודיות]] ו[[רומח|רומחים]] ארוכים. הדיביזיה בפיקודו של עבד השלישי אל-מועתמיד נלחמה בכוחותיו של אלפונסו עד אחר הצהריים, ואז יוסוף בן תאשפין והדיביזיה שלו הצטרפו לקרב וכיתרו את אלפונסו השישי ולוחמיו. כוחותיו של אלפונסו נתקפו פאניקה והחלו לסגת, אז הורה יוסוף בן תאשפין לדיביזיה השלישית מצבאו לתקוף ולסיים את הקרב.
 
על פי מקורות מתקופה זו, אבדותיו של אלפונסו היו עצומות (יותר מ-59,500 מתים). רק 100 [[אביר|אבירים]] הצליחו לשוב לקסטיליה. אלפונסו השישי שרד בקרב, אך איבד את רגלו.
שורה 32:
מספרי הלוחמים והאבדות המופעים במקורות מתקופה זו כנראה מוגזמים מאוד. הצבא של קסטיליה כלל כנראה כ-14,000 איש, כולל כ-2,000 אבירים רכובים. לפחות מחצית מצבא זה אבדה. המלך הפצוע ורוב האצילים שרדו את המפלה, למרות שחלקם נהרג, כולל הרוזנים רודריגו מוניוז וְולָה אוֹוְוגוּס.
 
גם בצד השני היו אבדות כבדות, בייחוד אצל המוסלמים המקומיים בפיקודם של דאוד איבן עיסה, שמחנהו נבזז בשעות הראשונות של הקרב, ושל אל-מותאוואקיל איבן אל-אפטז מושל בדחוס. מושל [[סביליה]] אל-מועתמיד נפצע בקרב הראשון אך הגבורה שהפגין שמשה דוגמה ללוחמיו והם התלכדו סביבו ברגעים הקשים של ההתקפה הקסטליאנית הראשונית בפיקודו של אלוואר פאנייז. בין ההרוגים היה האימאם הפופולרי של [[קורדובה]], אבו-אל-עבאס אחמד איבן רומיילה.
 
נאמר כי בן תאשפין נרתע מהטבח, ובנוסף הוא נאלץ לחזור בטרם עת לאפריקה בשל מות יורשו המיועד, כך שקסטיליה כמעט שלא איבדה שטחים למרות שרוב צבאה הושמד.
שורה 40:
==הערות שוליים==
<references/>
 
 
[[קטגוריה:ספרד: היסטוריה]]