ויקיפדיה

דפוס רוזנקרנץ – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
עיבוד של מקורות הנמצאים ברשות הכלל שבקישורים החיצוניים
רייזן
שורה 1:
{{בעבודה}}
דפוס '''רוֹזֶנקרַנץ''' (בתחילה דפוס '''פין ורוזנקרנץ''', אחר-כך '''רוֹזֶנקרַנץ ושריפטזֶצֶר''' (ב[[כתיב]] ה[[יידיש|יידי]], שנהג בזמנו: '''ראָזענקראַנץ–שריפטזעטצער'''; בתעתיק לטיני: Rosencranz) היה [[בית דפוס]] ו[[הוצאת ספרים]] [[עברית|עבריעבריים]] שפעלשפעלו בעיר [[וילנה]] שבצפון-מערב [[האימפריה הרוסית|רוסיה]] ([[ליטא]]) משנת [[1863]] ועד ראשית [[המאה ה-20]]. בבית הדפוס ראו אור ספרי [[תלמוד]], מפרשים, [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מדרש]] ויצירות [[ספרות עברית|הספרות העברית]] החדשה, וכן [[רומנים]] וספרים אחרים ב[[יידיש]]. בעליו-עובדיו של בית הדפוס היו עובדים לשעבר של [[דפוס ראם|דפוס ראָם]] – שלושת האחים רוזנקרנץ, שריפטזצר וציונסון – שנכנסו לשותפות עם המשכיל [[רש"י פין]]. לאחר התחלה צנועה, התפתח בית הדפוס והיה אחרי דפוס ראָם מהמפורסמים ביותר בעולם היהודי.
 
האחים אברהם צבי (הירש) רוזנקרנץ (ראָזענקראַנץ) (1815–1901),{{הערה|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודות 182–183|100}}; Israel Cohen.‎, ''Vilna'', Philadelphia: Jewish Publication Society of America (''Jewish Communities Series''), 1943, p. 330; [[יעקב שאצקי]], '''קולטור געשיכטע פון דער השכלה אין ליטע: פון די עלטסטע ציַיטן ביז חיבת ציון''', בואנוס איירס: צענטראל-פארבאנד פון פּוילישע יידן אין ארגענטינע ('דאָס פּוילישע יִידנטום'), 1950, [http://archive.org/stream/nybc201042#page/n152/mode/2up עמ' 149], ב[[ארכיון האינטרנט]].}} מנחם מנדל (מענדיל) שריפטזצר (שריפטזעטצער) (נפטר1819{{הערה|שם=רייזן, בלקסיקון, 182|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-1905צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 182|100}}.}}–1905/{{כ}}1906{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}}) ושאול ציונסוןציוֹנסוֹן (ציונסאָן) היו בניו של יוסף פֶדֶר (פעדער), סופר הקהל ב[[שטעטל|עיירה]] [[קלצק|קלֶצק]] שב[[פלך מינסק]] של [[האימפריה הרוסית]] ([[רוסיה הלבנה]]). כדי להתחמק משירות ב[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הצאר]] שינו שלושת הבנים את שם משפחתם, כלוכל אחד נרשם בעיירהב[[שטעטל|עיירה]] אחרת תחת שם אחר (פרקטיקה לא בלתי שכיחה אז בקרב יהודים, שכן בן יחיד היה פטור ברוסיה משירותמ[[גיוס חובה|שירות צבאי]]).
בילדותו הגיע רוזנקרנץ עם אחיו לעיר [[וילנה]], והיות שהיו קרובים (או מיודדים){{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 182}} למשפחת ראָם (רוֹם), [[עבודת ילדים|התקבלו לעבודה]] כפועלים ב[[דפוס ראם|דפוס ראָם]], שפעל אז עדיין בעיירה [[אוזיורי]] שליד [[גרודנה]] (בהמשך עבר לווילנה) – רוזנקרנץ ושריפטזצר כ[[סדר (מקצוע)|סַדָּר‏‏‏ים]], וציונסון כמפעיל [[מכונת דפוס]].
 
כעבור כמעט ארבעים שנה, ב-[[20 באפריל]] [[1862]] ([[תרכ"ב]]), ביטל ה[[צאר]] [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] את ה[[מונופול]] על הדפסת עברית ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] (בפרט ל[[פולין הרוסית]]) שהיה בעקבות גזרת [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|הצאר ניקולאי]] מ-[[1936]] לשני בתי דפוס – דפוס ראָם בווילנה ו[[דפוס האחים שפירא]] ב[[ז'יטומיר]], ששילמו עבור זכות זו 5,000 [[רובל]] לשנה – והתיר לכל אדם להדפיס עברית בכל מקום ולשלם [[מס]] בסך של 20 רובל לשנה בעד מכונת דפוס ידנית {{גר|Handpresse}} ו-120 רובל בעד מכונת דפוס מהירה {{גר|Schnellpresse}} (המכונה הפופולרית שהמציא [[פרידריך קניג]] {{אנ|Friedrich Koenig}} כמה עשורים קודם לכן). האחים אברהם צבי רוזנקרנץ, מנדל שריפטזצר ושאול ציונסון הזדרזו לפרוש מעבודתם בדפוס ראָם ולפתוח בית דפוס משל עצמם.
שורה 19:
 
פין יעץ לאחים שלא ידפיסו ספרים שנדפסו בדפוס ראָם – [[ספרות תורנית|ספרי קודש]]: [[סידור]]ים, [[מחזור תפילה|מחזור]]ים, [[חומש]]ים וכדומה – אלא רק ספרי [[תנועת ההשכלה היהודית|השכלה]], כדי להימנע מתחרות עם ראָם. בעצתו החלו להדפיס את הספר "[[עזריה מן האדומים#"מאור עיניים"|מאור עיניים]]" ל[[עזריה מן האדומים]] ([[המאה ה-16]]) עם הערות [[ליפמן צונץ]], שהדפסתו נגמרה בשנת [[תרכ"ג]]–[[1863]]. אולם משראו שלא קפצו עליו הקונים, נהגו בניגוד לעצתו של פין להגביל את הדפסותיהם לספרי השכלה וספרים אחרים שאינם נוגעים לדפוס ראָם. הדבר העלה את חמתה של בני משפחת ראָם, שהחליטו לעקור את הדפוס בטרם יכה שורש. השותפים הדפיסו ספר שפגע בספרי דפוס ראָם – אז בני ראָם הורידו את מכירו עד למחיר [[עלות]]; השותפים הדפיסו [[תחינות|סידור קרבן מנחה]] עם תרגום ל[[יידיש]] (עבור נשים) שנדפס בדפוס ראָם ומחירו היה תמיד שניים וחצי [[רובל]] – ובני ראָם הורידו את מחירו לרובל וחצי. וכך עשו לכל ספר שפגעו בו השותפים. בנוסף, הם גמלו להם כפועלם ובשנים [[תרכ"ד]]–[[תרכ"ו]]) הדפיסו כמוהם את "מאור עיניים", עם הערות ותיקונים של [[דוד קאסל]]. לדברי פייגנזון, בכך קנו לעצמם בני ראָם הפסדים למען הנקמה.{{הערה|[[שמואל שרגא פייגנזון|שמואל שרגא פייגענזאהן]] (שפ"ן הסופר), 'לתולדות דפוס ראם', בתוך: '''יהדות ליטא''', כרך א: '''יהודי ליטא מהמאה הט"ו עד 1918''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תש"ך 1959, עמ' 278 {{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 300).}}
ואולם, השותפים לא נסוגו והוסיפו להדפיס את ספרי דפוס ראָם, – ויכלו לו, כי עמד להם כוח החיסכון וההסתפקות; הם הסתפקו גם עתה למחייתם בשכר דומה לזה שקיבלו בדפוס ראָם, ואת יתר ה[[רווח]]ים שהביא דפוסם הותירו בקופת הדפוס.
 
בבית הדפוס ראו אור ספרי [[תלמוד]], מפרשים, [[אגדה (יהדות)|אגדה]] ו[[מדרש]], חיבורים של [[רב]]נים ידועים, ויצירות [[ספרות עברית|הספרות העברית]] החדשה, וכן [[רומנים]] וספרים אחרים ב[[יידיש]]. כמו כן, בבית הדפוס נדפס כתב העת "[[הכרמל (כתב עת)|כרמל]]" של רש"י פין החל בגיליון 14 של שנה ג' ([[י"ח בחשוון]] [[תרכ"ג]]).{{הערה|[[גדליה אלקושי]], 'העתונות העברית בווילנה במאה ה-19', '''[[העבר]]''' יג (תשכ"ו), 88.}}
 
עם מותו של רש"י פין ב-[[1891]] קנו האחים מידי בנו בנימין פין את החלק שירש בחברה.{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183|{{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודה 183|101}}.}}{{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס}}
עם מותו של רש"י פין ב-[[1891]] עברו הדפוס וכליו לידי האחים.{{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס}}
 
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנת [[תר"ף]], לאחר(על [[מלחמתפי העולםגרסה הראשונהאחרת, ב-[[1918]]),{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183}} רכשו המו"לים ה[[ורשה|וורשאיים]] הגדולים [[בן-אביגדור]] (א"ל שלקוביץ') ו[[יעקב לידסקי]] ושותפיהם ח' ברמן וא' קגן את ביתהוצאת הספרים ובית הדפוס של רוזנקרנץ ושריפטזצר מידי יורשיהם של האחים, בתקווה להגדיל את [[הוצאת ספרים|הוצאות הספרים]] שלהם,; אולם שניהם נפטרו שניהם כעבור זמן קצר, ב-[[1921]].
דפוס רוזנקרנץ ושריפטזצר בווילנה הוסיף לפעול עד סוף [[שנות ה-20]] לפחות.{{הערה|שם=רייזן, לקסיקון, 183}}
 
==קישורים חיצוניים==
* {{ארכאינט ספר עמוד|[[זלמן רייזן|זלמן רייזען]]|ראָזענקראַנץ אברהם-צבי|nybc200693|בספרו: '''לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע''', מהדורה 2, כרך ד, וילנה: [[בוריס קלצקין|ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין]], תר"ץ 1929, עמודות 182–183|100}}
* [[יהודה ליב אפל]], '''בתוך ראשית התחיה: זכרונות וכתבים מימי "חובבי ציון" ברוסיה''', תל אביב: דפוס גוטנברג, תרצ"ו 1936, [http://benyehuda.org/appel/betox.html 'האומנים והפועלים בוילנה: בית הדפוס של פין ורוזנקרנץ'], ב[[פרויקט בן-יהודה]]
* {{HebrewBooksPage|[[חיים דוב פרידברג]]|ווילנא|36967|'''תולדות הדפוס העברי בפולניה: מראשית הוסדו בשנת רצ"ד והתפתחותו עד זמננו''', הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 131|138}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/דפוס_רוזנקרנץ"