קו בר-לב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק |
|||
שורה 1:
[[קובץ:1973 sinai war map A he.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קו בר-לב בשבוע הראשון של [[מלחמת יום הכיפורים]]]]
[[
[[
'''"קו בר-לב"''' (נקרא גם '''קו המעוזים''') היה [[ביצורים|מערך מבוצר]] שבנתה [[ישראל]] לאורך [[תעלת סואץ]] החל מסוף שנת [[1968]], לשם הגנה על חיילי [[צבא הגנה לישראל|צה"ל]] המשקיפים על הגבול שבין ישראל ל[[מצרים]] לאורך התעלה.
שורה 37:
בפועל נוצר מצב שבו ההגנה בחזית הדרום הייתה מצב ביניים בין הגישה הניידת לגישה הנייחת, כך שקו ההגנה לא מילא את תפקידו על פי גישה אחת אלא היה [[שעטנז]] ביניהן. נוסף לכך, סדר הכוחות שהיה בפועל בקו המעוזים ובקוים האחוריים לא תאם את הפקודה. עובדות אלה ואחרות תרמו לכך שההגנה בחזית הדרום כשלה.
לצד שתי התפיסות ההגנתיות הנוגדות באשר לבניית קו בר-לב (הגישה הנייחת של בר לב, [[ישעיהו גביש]] ו[[אברהם אדן]] והגישה הניידת של [[ישראל טל]] ו[[אריאל שרון]]) הייתה גם תפיסת הגנה שלישית של [[שמואל גונן|שמואל גונן (גורודיש)]], שיושמה בפועל כשילוב של שתי הגישות הראשונות{{מקור}}. גונן התמנה ב-[[15 ביולי]] [[1973]] ל[[אלוף פיקוד הדרום]] ובא עם רעיון חדש שאותו הוא הגה עוד קודם לכן: ליצור לאורך [[תעלת סואץ|התעלה]] סוללות שמתחילות בתעלה ומסתיימות כ-5־6 ק"מ לעומק [[סיני]] בצד הישראלי, בצורת משולשים שכונו "סנפירים"
לטענת העיתונאי [[רוני דניאל]], כאשר פרצה [[מלחמת יום הכיפורים]] ב- [[1973]], קו בר לב המקורי למעשה כבר לא היה קיים בכלל בשטח, משום שמתוך 32 המעוזים נותרו 16, הגדרת איכות הכוחות במעוזים רודדה, כמות הטנקים והתותחים שהיו בקו התעוזים לגיבוי צומצמה למינימום ולבסוף היו כולם עסוקים ביצירת אותן סוללות W שגונן תכנן להגנת התעלה. לטענתו, ההגנה על [[רמת הגולן]] נשענה על אותו היגיון מבצעי של קו מוצבים על קו הגבול וכוחות מאחור. מכל [[מוצב|המוצבים]], רק [[מוצב החרמון]] [[הכיבוש הסורי של החרמון|נפל]] ומוצבים אחרים החזיקו מעמד גם אם לא היו רלוונטיים לבלימת [[הצבא הסורי]], כך שלדעת דניאל, נפילת קו בר-לב לא מלמדת בהכרח על תפיסה שגויה, כי כאמור – הקו המקורי כפי שתוכנן למעשה לא היה קיים עוד בשטח.
| |||