הבדלים בין גרסאות בדף "זואבים"

נוספו 17 בתים ,  לפני 5 שנים
עריכה
מ (בוט החלפות: ארגו\1, \1-\2\3 ב\4\5, לעתים)
(עריכה)
{{בעבודה}}
[[קובץ:RaczynskiAleksander.ZuawiWWalce.1858.jpg|שמאל|200px|לוחמים זואבים צרפתים ב[[מלחמת קרים]], ציור מאת אלכסנדר ראצ'ינסקי, 1858|ממוזער]]
[[קובץ:Zouaven_douwe_matthijs_walta.jpg|שמאל|200px|שני חיילים הולנדים מיחידת הזואבים של מדינת האפיפיור בשנת 1870 |ממוזער]]
'''זואבים''' (בצרפתית - '''Zouaves''' מהמילה ה[[שפות ברבריות|ברברית]] "'''זואווה'''", שם של שבט [[קביליה|קבילי]], ביחיד:'''זואווי''') הםהיה שמם של לוחמים של "[[חיל רגלים קל|לוחמה רגלית קלה]]", שמוצאם בהתחלה היה ב[[צפון אפריקה]] ושהשתייכו ל"צבא אפריקה" (Armée d'Afrique) במסגרת הצבא הצרפתי.
 
שמם נקשר במיוחד למלחמות של [[האימפריה הצרפתית השנייה]] והם נודעו במדיהם הייחודיים בהשראה צפון-אפריקאית:מעילים קצרים פתוחים בחזית, [[שרוול]] ולעתים קרובות - [[אבנט]]ים וכובעים מיוחדים ללא מצחיה. יחידות הזואבים היו קיימות בשנים 1962-1830. תחילה התגייסו מקרב האוכלוסייה ה[[קביליה|קבילית]] ב[[אלג'יריה]] אחרי כיבוש ארץ זו במחצית הראשונה של המאה ה-19.
שמם נקשר במיוחד למלחמות של [[האימפריה הצרפתית השנייה]] והם נודעו במדיהם הייחודיים בהשראה צפון-אפריקאית: מעילים קצרים פתוחים בחזית, [[שרוול]] ולעתים קרובות - [[אבנט]]ים וכובעים מיוחדים ללא מצחיה. יחידות הזואבים היו קיימות בשנים 1962-1830. תחילה התגייסו מקרב האוכלוסייה ה[[קביליה|קבילית]] ב[[אלג'יריה]] אחרי כיבוש ארץ זו במחצית הראשונה של המאה ה-19. החל משנת [[1842]] גויסו אליהן רק חיילים אירופיים. הן הפכו שוב למעורבות בין נובמבר [[1942]]-מאי [[1945]] אחרי רפורמת הצבא הצרפתי בצפון אפריקה.
גדודי הזואבים יחד עם אלו של ה[[צלף|צלפים]] האלג'יראים זכו למספר הרב ביותר של עיטורים צבאיים בצבא הצרפתי, אחרי גדוד הרגלי ה[[מושבה|קולוניאלי]] ממרוקו (RICM) וגדוד הצועדים של [[לגיון הזרים]].
 
 
==מקור המושג==
המילה "זואב" בא משם אחד משבטי הקבילים שהתגורר בפסגות הרי ג'ורג'ורה. התושב ה[[ילידי]] הראשון שגויס לשירות צרפת בעת כיבוש אלג'יר היה זואווי, בן לאותו שבט זואווה, ומשם המושג הוכלל כאל כל הלוחמים הילידים שגויסו. בני זוואווה שימשו קודם לכן כחיילים, לרבות [[יניצ'רים]], בממלכת אלג'יר בת חסות של [[האימפריה העות'מאנית]] ושירתו את הדייה[[דיי]] של אלג'יר. אחרי כיבוש אלג'יר על ידי הצרפתים ב-[[1830]] הצבא הצרפתי שילב אותם ביחידה מיוחדת שנקראה "גיס הזואבים" (Corps des zouaves) שמעמדו סודר רשמית על ידי צו מלכותי בשנת [[1831]].
 
==הזואבים הצרפתים==
===כיבוש אלג'יריה===
ביוני [[1830]] נחת הצבא הצרפתי בסידי פרג' או סידי פרוש וב-[[5 ביולי]] הכניעה את העיר אלג'יר. ב-[[15 באוגוסט]] [[1830]] הרוזן בומון, מפקד חיל המשלוח הצרפתי, החליט בעצת ה[[קולונל]] אלפרד ד'אוביניוסק, לגייס 500 זואבים ראשונים מתוך יחידה ששירתה את שלטון הכיבוש העות'מאני. הייתה זו פלוגת הזואבים הראשונה.
ב-[[1 באוקטובר]] [[1830]] גייס יורשו בתפקיד, הגנרל ברטראן קלאזל, לשירותו, בנוסף לשאריות יחידת הזואבים של ה[[דיי]] של אלג'יר ושל סגנו, עוד לוחמים "מורים", [[ערבים]] ו[[קולוגלי]], והקים על בסיס זה את גיס הזואבים (Corps des zouaves).
גיס זה הורכב משתי פלוגות בסך הכל - 700 לוחמים. קמו גם שתי יחידות (escadrons) של [[פרשים]] זואבים, אך אלו שולבו החל מ-[[1831]] לב"גדוד הציידים האפריקני". יחידה זו הייתה מעורבת כששולבו בה גם ילידים וגם צרפתים שורשיים, עם משכורת זהה. נעשה ניסיון כושל לשלב בתוכם גם מתנדבים פריזאים. בסופו של דבר אלו האחרונים שובצו בגדוד הרגלים מס. 67.
בשנת [[1838]] הוקמה פלוגה נוספת ושלוש היחידות הרכיבו את הגדוד בפיקודו של המייג'ור למוריסייר. זמן מה אחרי הקמת יחידת הצלפים האלג'יראים ה"טורקוס" כגוף צבאי המורכב מחיילים מוסלמים, שונה אופיו של גדוד הזואבים והוא גייס חיילים מצרפת המטרופוליטנית בלבד.
 
בימי כיבוש אלג'יריה על ידי צרפת שירתו הזואבים שירות צבאי ארוך. בין אוקטובר 1831-ינואר 1831 השתתפו הזואבים בקרבות נגד הביי של טיטרי ובכיבוש הזמני של [[בלידה]] ושל [[מדאה]]. הצלחתם המהדהדת הראשונה התרחשה במבצע במעבר מוזאיה ב-[[3 ביולי]] [[1831]] {{דרוש מקור}} כשהם חיפו על נסיגת חיל המצב הצרפתי ממדאה.
אחר כך הצטיינו בקרבות מיטיג'ה בספטמבר 1836 וב[[מצוד]] על העיר [[קונסטנטין]] ב-[[1837]]. מגויסים בהתנדבות או על ידי העברה מיחידות אחרות אחרי ותק של לפחות שנתיים, זכו הזואבים למעמד אליטאליטיסטי ב"צבא אפריקה" שבמסגרת הצבא הצרפתי.
 
אחרי ההתלהבות הראשונית (בנוגע לשוויון התנאים בין הילידים והצרפתים), שתי טעויות עיקריות, יש סבורים, מנעו את ההתפתחות הנורמלית של גיס הזואבים. לאמיתו של דבר נראה כי הייתה הערכה מופרזת לגבי יכולות ההתגייסות של הילידים באזור אלג'יר וחמור מזה, אף אחד מהבכירים הצרפתים לא נתןהקדיש מחשבה על התאמת הפעילות הצבאית של הילידים על רקע מנהגיהם ודתם השונה. משום כך בצו המלכותי מ-[[7 במרץ]] [[1833]] הוחלט על פיזור שני הגדודים הקיימים כדי ליצור אחד בלבד, עדיין מעורב, אך ץוךתוך שינויים בתנאי הגיוס של המוסלמים המקומיים, מבחינת אורך השירות וכו'. מכוכמו כן התאפשר גיוסם המוגבר של הצרפתים שהתיישבו באלג'יר. אחרי [[1835]] הוקם גדוד מעורב שני בצורה דומה וגדוד שלישי ב-[[1837]].
 
הגדוד הראשון הועמד תחת פיקודו של מייג'ור למרויסייר. הוא הצטיין בקרב אוארנסיס ([[1842]]), בקרב איסלי ([[1844]]) ובכיבוש זעטשה ב-[[1849]].
 
===מערכות האימפריה הצרפתית השנייה===
[[קובץ:Paris-zouave-pont-de-l-alma.jpg|שמאל|200px|פסל הזואב בגשר אלמה, שהוקם לזכר מעשי הגבורה של הזואבים בקרב אלמה ב-20 בספטמבר 1854 בימי [[מלחמת קרים]]|ממוזער]]
בשנת [[1852]] הצבא הצרפתי כלל שלושה גדודי זואבים. כל אחד מהם שובץ במחוז אחר של אלג'יריה, שבו החזיק מחסנים וחיל מצב משלהם לעת שלום.
זאת בעקבות צו מ-[[13 בפברואר]] [[1852]] החתום על ידי הנסיך [[נפוליאון השלישי|לואי-נפוליאון]] שהעלה לשלושה את מספר גדודי הזואבים, כשכל אחת מהפלוגות הקיימות הייתה גרעין לגדודים החדשים. כדי להבחין ביניהם צבע הכיסים המדומים במעיל הקצר היה שונה:
*הגדוד הראשון שהה בבלידה, במחוז "אלז'ירואה", ולבש כיס מדומה בצבע אדום קההכהה (garance)
*הגדוד 2 שהה ב[[אוראן]], בקסרקטין שאטו נף, במחוז "אוראנה", צבע לבן
*הגדוד 3 שהה ב[[סקיקדה|פיליפוויל]] בקסרקטין "פראנס" במחוז "קונסטנטינואה", צבע צהוב.
 
[[מלחמת קרים]] הייתה המקרה הראשון שבו שירתו הזואבים מחוץ לאלג'יריה. בהמשך הם שירתו גם ב[[מלחמת אוסטריה-סרדיניה|מלחמת צרפת-אוסטריה]] בשנת [[1859]], ב[[התערבות צרפת במקסיקו]] ב-[[1866]]-[[1864]] ו[[מלחמת צרפת-פרוסיה]] ב-[[1870]]. מדי הזואבים והתנהלותם עשו אותם מוכרים היטב מחוץ לצרפת ותמונותיהם פורסמו תכופות בתקשורת הכתובה המאויירת של התקופה. חיילי גדוד הזואבים מס. 2 , שנודעו בכינוי "תני אוראן" זכו להיות מעוטרים בלגיון הכבוד בעקבות [[קרב מג'נטה]] ב-[[1859]].
 
ב-[[23 בדצמבר]] [[1854]] נוצר גדוד רביעי - "הזואבים של משמר הקיסר". גיוס החיילים שבו עוכב עד [[15 במרץ]] [[1855]] כשהוחזרו לצרפת חלק מהזואבים שלחמו במלחמת קרים. הזואבים של משמר הקיסר נשלחו לשרת גם הם במלחמת קרים ואחר כך בכל מערכות האימפריה הצרפתית השנייה. חיל המצב שלהם בעת שלום נמצא בהתלחהבהתחלה ב[[סן קלו]] (Saint Cloud), אחר כך, החל משנת [[1857]] בו[[ורסאי]]. חיילי הגדוד הזה לבשו את מדי הזואבים הקלאסיים, כשהכיסים המדומים במעיליהם בצבע כחול.
 
ב-[[23 בדצמבר]] [[1854]] נוצר גדוד רביעי - "הזואבים של משמר הקיסר". גיוס החיילים שבו עוכב עד [[15 במרץ]] [[1855]] כשהוחזרו לצרפת חלק מהזואבים שלחמו במלחמת קרים. הזואבים של משמר הקיסר נשלחו לשרת גם הם במלחמת קרים ואחר כך בכל מערכות האימפריה הצרפתית השנייה. חיל המצב שלהם בעת שלום נמצא בהתלחה ב[[סן קלו]] (Saint Cloud), אחר כך, החל משנת [[1857]] בו[[ורסאי]]. חיילי הגדוד הזה לבשו את מדי הזואבים הקלאסיים, כשהכיסים המדומים במעיליהם בצבע כחול.
====מלחמת קרים====
בקרב אלמה בקרים גדוד הזואבים מס. 3 הפתיע את הרוסים, אחרי שטיפסו על מתלולים סלעיים וכבשו מידיהם את התותחים וכיוונו אותם אליהם. זה היה קרב מכריע בגורל הקרבות. לזכר ניצחון זה הוקם מאוחר יותר פסל הזואב על [[גשר אלמה]] שמעל נהר ה[[סן]] בפריז. במותו המרשל סן-ארנו ציווה שכיתת זואבים תלווה את ארונו בלווייהבלוויה.
בעקבות קרב זה הורה נפוליאון השלישי על הקמת גדוד הזואבים של משמרו.
הזואבים הצטיינו במעשי גבורה גם בעת הקרבות ב[[קרב בלקלאווה|בלקלאווה]] ו[[קרב אינקרמן|אינקרמן]]. שלושה מתוך שבעה גדודים שהשתתפו ב[[קרב מלקוף|קרב לכיבוש המגדל מלקוף]] היו גדודי זואבים.
הזואבים בלטו בהשתתפותם בכל שלבי המלחמה באיטליה. למשל הגדוד 3 הצטיין [[קרב פלסטרו]].
 
.
 
==לקריאה נוספת==
* Bruno Carpentier, ''La légende des zouaves'' Ed. Sopaic
*Jean -François Catteau, Militaria n° 129 & 197, Histoire & Collection
 
 
==קישורים חיצוניים==