הבדלים בין גרסאות בדף "זואבים"

נוספו 77 בתים ,  לפני 4 שנים
*הגדוד 3 שהה ב[[סקיקדה|פיליפוויל]] בקסרקטין "פראנס" במחוז "קונסטנטינואה", צבע צהוב.
 
[[מלחמת קרים]] הייתה המקרה הראשון שבו שירתו הזואבים מחוץ לאלג'יריה. בהמשך הם שירתו גם ב[[מלחמת אוסטריה-סרדיניה|מלחמת צרפת-אוסטריה]] בשנת [[1859]], ב[[התערבות צרפת במקסיקו]] ב-[[1866]]-[[1864]] ו[[מלחמת צרפת-פרוסיה]] ב-[[1870]] (תחת פיקודו של הגנרל, הברון שרט דה לה קונטרי). מדי הזואבים והתנהלותם עשו אותם מוכרים היטב מחוץ לצרפת ותמונותיהם פורסמו תכופות בתקשורת הכתובה המאויירת של התקופה. חיילי גדוד הזואבים מס. 2 , שנודעו בכינוי "תני אוראן" זכו להיות מעוטרים בלגיון הכבוד בעקבות [[קרב מג'נטה]] ב-[[1859]].
 
ב-[[23 בדצמבר]] [[1854]] נוצר גדוד רביעי - "הזואבים של משמר הקיסר". גיוס החיילים שבו עוכב עד [[15 במרץ]] [[1855]] כשהוחזרו לצרפת חלק מהזואבים שלחמו במלחמת קרים. הזואבים של משמר הקיסר נשלחו לשרת גם הם במלחמת קרים ואחר כך בכל מערכות האימפריה הצרפתית השנייה. חיל המצב שלהם בעת שלום נמצא בהתחלה ב[[סן קלו]] (Saint Cloud), אחר כך, החל משנת [[1857]] בו[[ורסאי]]. חיילי הגדוד הזה לבשו את מדי הזואבים הקלאסיים, כשהכיסים המדומים במעיליהם בצבע כחול.
בין לבין דיכוין של מרידות שבטים בקביליה, נאלצו הזואבים להתגייס גם ל[[מלחמת אוסטריה-סרדיניה]] שהתרחשה באיטליה בשנת [[1859]].
הזואבים לחמו בגבורה בקרבות [[קרב מג'נטה|מג'נטה]] ו[[קרב סולפרינו|סולפרינו]]. ב-[[20 ביוני]] [[1859]] זכה דגל הגדוד 2 לעיטור לגיון הכבוש כפרס על תפיסת הדגל של גדוד הרגלים 9 של אוסטריה בקרב מג'נטה. אותו מעשה גבורה בוצע על ידי שליש בשם סוויין וזואב בשם דורייר.
הזואבים בלטו בהשתתפותם בכל שלבי המלחמה באיטליה. למשל הגדוד 3 הצטיין [[קרב פלסטרו]].
 
==לקריאה נוספת==
* Bruno Carpentier, ''La légende des zouaves'' Ed. Sopaic
37,142

עריכות