ריק קרלייל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:כדורסלנים אמריקאים באמצעות HotCat |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 10:
|גובה=1.96 מטר
|שנים כשחקן=[[1984]] - [[1987]] {{ש}} 1987 {{ש}} 1987-[[1988]] {{ש}} [[1989]]
|קבוצות כשחקן=[[בוסטון סלטיקס]] {{ש}} [[אלבני פטרונס]] {{ש}} [[ניו יורק ניקס]] {{ש}} [[ברוקלין נטס|ניו ג'רזי נטס]]
|מספר=
|מכללה=
שורה 25:
==קריירת המשחק==
קרלייל שיחק במדי קבוצת הכדורסל של [[אוניברסיטת מיין]] בין השנים [[1979]] ל-[[1981]] בטרם עבר לשחק במדי קבוצת "וירג'יניה קאבלירס", קבוצתה של [[אוניברסיטת וירג'יניה]], בה שיחק לצידו של [[
===NBA===
קרלייל נבחר ב[[דראפט ה-NBA]] בבחירה מספר 70 בסיבוב השלישי, על ידי [[בוסטון סלטיקס]], בה שיחק לצידם של [[לארי בירד]], [[ביל וולטון]] ו[[רוברט פאריש]]. הוא שיחק בבוסטון במשך שלוש שנים, וזכה עם הקבוצה באליפות הליגה עם ניצחון בגמר ה-NBA מול [[יוסטון רוקטס]], בה שיחק סמפסון, חברו לשעבר בקבוצת המכללות. קרלייל, שלא היה גורם משמעותי בהרכב הנחשב לאחד מהטובים בהיסטוריה,{{הערה|[http://www.nba.com/history/toptenteams_index.html Top 10 Teams in NBA History] באתר NBA.com{{כ}}}} שותף בסדרת הגמר בשלושה מששת המשחקים, בהם קיבל סך של 8 דקות ותרם שש נקודות בלבד.{{הערה|[http://www.basketball-reference.com/playoffs/NBA_1986_finals.html סטטיסטיקת סדרת הגמר 1986]}}
בשנת [[1987]], אחרי ששוחרר מהסלטיקס, שיחק קרלייל תקופה קצרה במדי [[אלבני פטרונס]] מ[[ליגת ה-CBA]] בטרם חתם על חוזה בקבוצת [[ניו יורק ניקס]]. הוא שיחק בניקס עונה בודדת, עונת {{בספורט|1987|1988}}, בה שותף ב-26 משחקים בלבד, ובשנת {{בספורט|1989}} שיחק חמישה משחקים במדי [[ברוקלין נטס|ניו ג'רזי נטס]] תחת המאמן [[ביל פיץ']], בטרם פרש ממשחק פעיל.
==קריירת האימון==
שורה 41:
בעונת {{בספורט|2002|2003}} הצליח קרלייל להוביל את דטרויט לאליפות הבית המרכזי פעם שנייה ברציפות, ולמאזן זהה של 50 ניצחונות מול 32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הוליך את הקבוצה עד לשלב גמר המזרח, בו הודחה הקבוצה ב{{מונחון|סוויפ|ניצחון סדרת פלייאוף בלא הפסדים}} 4-0 מול ניו ג'רזי נטס. בסיום העונה פוטר קרלייל מאימון דטרויט, ובמקומו מונה חבר [[היכל התהילה של הכדורסל]] [[לארי בראון]].
לאחר פיטוריו, שב קרלייל לאינדיאנה פייסרס, בה שימש כעוזר מאמן, הפעם כמאמן ראשי. באינדיאנה, שבעונה טרם הגעתו סיימה כסגנית הבית המרכזי עם מאזן של 34-48, הצליח קרלייל להוביל את קבוצתו למאזן הטוב ביותר בליגה, והטוב ביותר בתולדות המועדון, עם 61 ניצחונות מול 21 הפסדים בלבד. במהלך העונה נבחרו שני שחקנים להשתתף ב[[משחק האולסטאר של ה-NBA|משחק האולסטאר]], [[מטא וורלד פיס|רון ארטסט]], שנבחר בפעם היחידה בקריירה ו[[ג'רמיין אוניל]]. ארטסט אף נבחר בסיום העונה ל[[שחקן ההגנה של העונה ב-NBA|שחקן ההגנה של העונה]]. במשחקי הפלייאוף, הדיחה הקבוצה בסיבוב הראשון בסוויפ של 0-4 את [[בוסטון סלטיקס]] ובשישה משחקים את [[מיאמי היט]] בסיבוב השני, אך הודחה בגמר המזרח מול דטרויט, קבוצתו לשעבר של קרלייל, שהמשיכה וזכתה באליפות.
בעונת {{בספורט|2004|2005}} נאלץ קרלייל להתמודד עם היעדרויות רבות של שחקני מפתח. ג'רמיין אוניל, [[סטיבן ג'קסון]] ו[[ג'מאל טינסלי]] נעדרו מעשרות משחקים עקב פציעות, ורון ארטסט הורחק כמעט מיד עם פתיחת העונה על ידי הנהלת הליגה לאחר שטיפס ליציע והכה אוהד. על אף הקשיים הצליח קרלייל להוביל את הקבוצה למקום השישי במזרח ולמשחקי הפלייאוף. בפלייאוף עברה הקבוצה את בוסטון סלטיקס בסיבוב הראשון בשבעה משחקים, והודחה החצי גמר המזרח מול דטרויט בשישה.
| |||