|
השופט דה פרייטס דן גם במשפטם של הפורעים שרצחו בעת [[טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)|הטבח בחברון]] ב-[[24 באוגוסט]] 1929 בני שתי משפחות של יהודים, משפחת אבושדיד ומשפחת גוזלן. בפברואר 1930 הובאו שמונה מהמשתתפים בטבח לדין בפני השופטים [[אוון קורי]] ודה פרייטס. ב-[[20 במרץ]] 1930 הוציאו השופטים את פסק דינם. שלושה מן הנאשמים זוכו על ידם מחוסר ראיות ואילו את חמשת הנותרים הרשיעו וגזרו עליהם עונש מוות.
בחודשדה-פרייטס יוניישב [[1934]] נערךבדין בבית המשפט לעניינים פליליים ב[[שכם]] משפטובמשפטו של [[אבו ג'ילדה]], [[שודדשוד]]ד דרכים [[ערבי]] ששמו הפך למושג., אבושנדון ג'ילדהעם הועמדשותפו לדיןלמוות. על רצח שוטר ערבי בדה-[[22 במאי]] [[1933]] ביחד עמו הועמד לדיןפרייטס גם אלישב ערמיט,בהרכב שותפוהשופטים לפשע.בערעור בדין ישבו ארבעה שופטים. השופטשל [[פרנסיסאברהם בייקרסטבסקי]] היהעל אב בית הדין ולצדו ג'וליאן דה-פרייטס והשופטיםהרשעתו ב[[עלירצח חסנהארלוזורוב]], ויוסףבו חלבי.זוכה סטבסקי ב-[[2520 ביוניביולי]] 1934 נשמעו העדויות במשפט ולמחרת, ב-[[26 ביוני1934]] 1934, ניתן פסק הדין בו הורשעו שני הנאשמים ונגזר עליהם עונש מוות.
ב-[[16 ביוני]] 1933 נרצח בחוף ימה של [[תל אביב]] [[חיים ארלוזורוב]], ממנהיגי [[תנועת העבודה]]. ב-[[23 באפריל]] [[1934]] החל להתנהל בבית המשפט לפשעים חמורים ב[[ירושלים]] משפט [[רצח ארלוזורוב]]. היה זה משפט שהסעיר את [[היישוב]] היהודי וגרם לקרע בין [[תנועת העבודה]] שהנהיגה את היישוב, לבין [[התנועה הרוויזיוניסטית]]. במשפט הואשמו שני פעילים רוויזיוניסטים, [[אברהם סטבסקי]] ו[[צבי רוזנבלט]], ברציחתו של חיים ארלוזורוב. ב-[[8 ביולי]] 1934 הורשע אברהם סטבסקי ב[[רצח]] וצבי רוזנבלט זוכה. על סטבסקי הוטל [[עונש מוות]]. סטבסקי הגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט העליון המנדטורי. ג'וליאן דה-פרייטס ישב בהרכב השופטים במשפט. מלבדו נכללו בהרכב השופט [[פרנסיס בייקר]] ואב בית הדין היה [[זקן השופטים]] [[מייקל מקדונל]]. ב-[[20 ביולי]] [[1934]] זוכה גם סטבסקי, על ידי כל השופטים, בעיקר על בסיס [[דיני ראיות|דיני הראיות]] שנהגו בארץ ישראל המנדטורית (אך לא בבריטניה עצמה) לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה אחד בלבד, ללא עדות מסייעת. על כן נפסק שעדותה של סימה ארלוזורוב אין בה כדי להרשיע את סטבסקי, מאחר שעדותה לא נתמכה בשום ראיה אחרת שמקשרת את סטבסקי לרצח. לדבריהם הם לא מצאו דופי בעדותה של סימה ארלוזורוב, ולו היה נוהג בארץ ישראל החוק האנגלי, היו דוחים את הערעור. פסיקה זו של השופטים הייתה על פי הקודקס הפלילי ה[[עות'מאנים|עות'מאני]] שנהג אז בארץ ישראל. בשנת [[1936]] ביטלו הבריטים את הקודקס הפלילי העות'מאני, והכניסו לתוקף את [[פקודת החוק הפלילי]], 1936, שהייתה מבוססת על המשפט הפלילי האנגלי. הסופר [[שבתי טבת]] בספרו "רצח ארלוזורוב" העלה את ההיפותזה כי "לו היה המשפט נערך באנגליה, או החל מינואר [[1937]] בארץ ישראל - או ב[[מדינת ישראל]] היה סטבסקי נשאר בהרשעתו וחייב בתליה".{{הערה|שבתי טבת, '''רצח ארלוזורוב''', [[הוצאת שוקן]], 1982, עמ' 262.}}
באגוסט 1934 סיים השופט דה פרייטס את תפקידו בארץ ישראל ויצא ל[[מצרים]] על מנת לכהן כשופט ב[[בתי המשפט המעורבים במצרים]] {{אנ|Mixed_Courts_of_Egypt}}, טריבונלים מיוחדים ששפטו בהם שופטים מצרים וזרים, בעיקר בריטים. על שירותו בשירות הקולוניאלי הבריטי זכה השופט דה פרייטס לתואר אביר ב[[מסדר האימפריה הבריטית]], ה-OBE.
|
