ג'וליאן דה-פרייטס – הבדלי גרסאות

'''ג'וליאן דה-פרייטס''' (ב[[אנגלית]]: '''Julian Mignon de Freitas''';{{כ}} [[26 ביולי]] [[1889]] - [[1952]]) היה [[שופט]] [[בריטי]] שכיהן ב[[ארץ ישראל]] בתקופת [[המנדט הבריטי]]. ישב בדין בבית המשפט העליון המנדטורי, כאחד מהרכב שלושת השופטים שדנו ב[[ערעור]]ו של [[אברהם סטבסקי]], מנאשמי משפט [[רצח ארלוזורוב]], על הרשעתו בבית המשפט לפשעים חמורים, שבגינה נגזר עליו [[עונש מוות]].

 

 

השופט דה פרייטס ישב בדין במשפטים חשובים שהסעירו את הציבור בארץ. ב-[[23 באוגוסט]] [[1929]], במהלך [[מאורעות תרפ"ט]], התנפלו פורעים על בית משפחת מקלף ב[[מוצא]], ורצחו חמישה מבני המשפחה. הילד [[מרדכי מקלף]], מי שיהיה לימים [[רמטכ"ל]] [[צה"ל]] הוא אחד הניצולים היחידים. הוריו ושלושה משמונת אחיו נרצחו. הרצח זעזע את [[היישוב|היישוב העברי]]. החשודים הרצח הובאו לדין בדצמבר [[1929]] לדין. הרכב השופטים כלל את נשיא בית המשפט העליון המנדטורי (כתוארו אז "זקן השופטים") ואת השופט דה פרייטס. ב-[[26 בינואר]] [[1930]] החליט בית המשפט לזכות את הנאשמים בנימוק כי אשמתם לא הוכחה מעבר לספק סביר. כאשר קהל ה[[ערבים]] שהתקהל מחוץ לבית המשפט, שבו היו גם בני משפחות הנאשמים, שמע את גזר הדין, פרצו מפיהם קריאות "תחי ממשלת פלסטין". הציבור ה[[יהודי]] זעם על גזר הדין המזכה וראה בו משום עיוות הדין.

דה-פרייטס ישב בדין בבית המשפט לעניינים פליליים ב[[שכם]] במשפטו של [[אבו ג'ילדה]], [[שוד]]ד דרכים [[ערבי]] ששמו הפך למושג, שנדון עם שותפו למוות. דה-פרייטס גם ישב בהרכב השופטים בערעור של [[אברהם סטבסקי]] על הרשעתו ב[[רצח ארלוזורוב]], בו זוכה סטבסקי ב-[[20 ביולי]] [[1934]].

 

 

==הערות שוליים==