גד בן-עמי צרפתי – הבדלי גרסאות

'''גד בן-עמי צרפתי''' ([[ט' מרחשוןבחשוון]] [[התרעה'תרע"ה]], [[5 בנובמבר]] [[1916]] - [[ל' כסלובכסלו]] [[התשסה'תשס"ו]], [[30 בדצמבר]] [[2005]]) היה [[בלשן]] וחוקר ה[[עברית]], חתן [[פרס ישראל]].

גד בן-עמי צרפתי נולד ב[[פיזה]], [[איטליה]], בשם ג'ורג'ו רניירי צרפתי, למשפחה יהודית. בן לאלואיזה לוי ולגאלטירו צרפתי, גנרל בצבא איטליה, יהודי ללא זיקה דתית (ג'ורג'ו אף לא [[ברית מילה|נימול]] עם הולדתו). מילדות היה ג'ורג'ו יסודי ומעמיק והצטיין בלימודיו. לאחר שגילה את יהדותו העמיק בנעוריו את לימודי היהדות ואף החל לקיים מצוות, ולהשתתף במחנות קיץ יהודים.

הוא החל ללמוד [[מתמטיקה]] ב[[אוניברסיטת פירנצה]]. באוניברסיטה הכיר סטודנטים מארץ ישראל, ובעזרתם למד עברית. בשנת [[1937]] קיבל תואר [[דוקטור]] במתמטיקה. בשלב זה עבר [[ברית מילה]]. הוא שירת כקצין ביחידת תותחנים איטלקית. עליית כוחו של [[איטליה הפשיסטית|המשטר הפשיסטי]] באיטליה גרמה לו להתרחק מהחברה הסובבת אותו, להינתק מהערכים הלאומיים-ארופאיםאירופאים ולחקור יותר את הזהות היהודית שלו, בה החל להתעניין עוד כנער.

גנרל גאלטירו צרפתי נעזר במעמדו הרם כדי להשיג לבנו הציוני אשרת תייר ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1939]]. ג'ורג'ו צרפתי החליט להישאר בארץ ישראל, וכשפגה אשרת התייר שינה את שמו הפרטי לגד בן-עמי. שהה בקיבוץ [[גבעת ברנר]] בניסיון להקים יישוב משותף לדתיים וחילוניים - ניסיון שלא צלח. גד היה מדריך בהכשרה שעלתה ל[[טירת צבי]], שם שימש בתפקידים שונים, בין היתר נעזר בניסיונו כפרש איטלקי ושימש כשומר רכוב. באחת הסיורים ניתקל בהתגרות של [[בדואים]] מקומיים, התפתחה קטטה וגד נאלץ לשנות את שמו לגרשון מחשש לנקמה או למעצר על ידי הבריטים. בהמשך, מתוך רצון להעמיק, הצטרף לצעירים ממנו בלימודים תורניים בישיבות [[ישיבת כפר הרוא"ה|כפר הרוא"ה]] ו[[ישיבת מרכז הרב|מרכז הרב]]. ב[[מלחמת העצמאות]] הוצב במפקדת [[חיל התותחנים הישראלי|חיל התותחנים]] ועסק בעריכה ותרגום ספרי הדרכה לתותחנים.

גד בן עמי נישא לרחל לבית לוי ולזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת [[1984]] נהרגה רחל ב[[תאונת דרכים]], בעת שהשניים שהו ב[[שבתון]] ב[[אוניברסיטת הרווארד]]. נישא בשנית לבלה לבית שור, ממנה התגרש.

ב-[[1946]] החל ללמוד [[תלמוד]] ולשון עברית ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] בירושלים, בין השאר אצל [[יחזקאל קוטשר]]. הדוקטורט שלו שילב את הרקע המתמטי ואת הידע הבלשני ועסק בנושא "מונחי המתמטיקה בספרות העברית והמדעית בימי הביניים", ויצא לאור לימים כספר ב[[הוצאת מאגנס]]. את תואר דוקטור בלשון עברית קיבל ב-[[1963]] ואז החל ללמד במחלקה ללשון עברית ב[[אוניברסיטת בר-אילן]]. מ-[[1978]] עמד בראש המחלקה עד פרישתו לגמלאות בשנת 1984. מלבד זאת היה חבר [[האקדמיה ללשון העברית]], פעיל בוועדות המקצועיות וסגן הנשיא של האקדמיה, והשתתף בעריכת [[המילון ההיסטורי ללשון העברית]]. בתש"ס (2000) זכה ב[[פרס ישראל]] בחקר הבלשנות על מחקריו.