שעבוד (בטוחה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←עריכת הפתיח: קישורים פנימיים |
הוספתי עוד צורה של משכון שנדונה במשפט |
||
שורה 12:
ערכים קשורים: [[אחריות_נכסים|אחריות נכסים]], [[דיני_חדלות_פרעון|דיני חדלות פרעון]], [[כינוס_נכסים|כינוס נכסים]], [[פירוק_חברות|פירוק חברות]].
'''משכון מוסווה'''
כפי שנטען, עפ"י סעיף 2ב' לחוק המשכון[1], משכון הוא "כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינוייה אשר יהא". ישנם עסקאות, אשר הצדדים אינם מגדירים את העסקה כמשכון ואינם רושמים את השעבוד. אם בפועל העסקה היא משכון, מדובר במשכון מוסווה. בדרך כלל, משכון מוסווה, נועד לטובת הצד המלווה ע"י כך שהאחרון מתחמק מההוראות הקוגנטיות של חוק המשכון. למשל במצב בו הצד החייב לא פורע את חובו במועד המוזכר, פריעת החוב לא נעשית עפ"י סעיף 17 לחוק המשכון וכן הנכס יישאר כולו אצל המלווה, אף עם ערך הנכס עולה על החוב. יהושע וייס טוען[2] כי בדיוק לשם כך נחקק סעיף 2ב' לעיל. ישנם שתי סוגיות מרכזיות בהן הנושא של משכון מוסווה עולה:1. מכר חוזר. 2. שימור בעלות.
1. '''מכר חוזר''' משמש לרוב למשכון מוסווה. בכדי להסוות את המשכון יש שימוש במקום במילים: "משכון" ו"מלווה" - במילים "קונה", "מוכר" ו"ממכר". הצדדים עורכים עסקת מכר רגילה תמורת תשלום במזומן (שהרי הספק מעוניין לקבל את הכסף מיד), ומוסיפים לחוזה סעיף שבו המוכר רשאי לרכוש בחזרה את הנכס שהוא מכר, עד תקופה מסוימת. אולם לא כל מכר חוזה הוא משכון מוסווה. דוגמא: מוכרת טבעת אירוסין יקרה רגשית וקובעת שאם יהיה לה כסף תקנה בחזרה.
בפס"ד הורביץ[3] נדון העניין של מכר חוזר ונקבע שהלכת קידוחי הצפון אינה חלה ויש לרשום את המשכון. בפסה"ד נקבעו קריטריונים שונים לבחינת עסקה "חשודה" למשל: מחיר לא ריאלי- אם המוכר מוכר במחיר נמוך מהשוק יש לחשוד במשכון מוסווה; רישום ודיווח לרשויות (על העברת בעלות); הרקע שקדם להסכם וכו'.
הסיבה שחשוב לנו לדעת אם מדובר במשכון מוסווה היא בעיקר במקרים בהם החייב מגיע לחדלות פירעון. במצב זה, שבו נושי החייב רוצים להטיל עיקול על הנכס נשוא העסקה יש ממש בשאלה האם מדובר במכר אמיתי או במשכון מוסווה. אם מדובר במשכון- אזי שהוא לא נרשם והנושים יכולים להטיל עיקול, בעוד שאם מדובר במכר אין לנושים זכויות בנכס מכיוון שהוא עבר לקונה.
2. '''שימור בעלות'''- נעשה בדרך כלל באשראי ספקים שבו הספק מספק את הסחורה, הקמעונאי מוכר אותה ורק אז משלם. שימור בעלות משמעותו הכנסה של תנאי בו הספק מתנה את העברת הבעלות לקמעונאי בגמר תשלום עבור הסחורה.
התפתחות הפסיקה: בפס"ד קולומבו[4] נקבע ששימור הבעלות, הוא משכון מוסווה עפ"י ס' 2ב' לחוק המשכון וכן משום הקניית העדיפות על נושים אחרים. לכן במידה והספק רוצה שתהיה לו עדיפות עליו לרשום את המשכון, ולא- הוא יפסיד בעימות עם נושים אחרים במקרה של חדלות פירעון. לאחר מכן, הנושא נדון בפס"ד קידוחי הצפון[5], בו נהפכה הלכת קולומבו (אם כי יש דעות[6] כי הלכת קולומבו נשארה אחרי קידוחי הצפון) ונקבע כי תנית שימור הבעלות אינה משכון מוסווה (אין הגיון שהספק ירוץ לרשום כל סחורה שהוא מספק). הלכת קידוחי הצפון הלכה למעשה לא התקיימה משום שבערכאות פירשו את ההלכה בצורה שהספקים תמיד הפסידו[7]. הפס"ד האחרון בנושא הוא פס"ד ויטה[8], שבו נקבע: קודם כל צריך לראות שסובייקטיבית הצדדים התכוונו שערכו את החוזה שיהיה שימור בעלות -ואז לבחון אובייקטיבית שיש לתנית שימור הבעלות היגיון כלכלי ומסחרי. לשם כך בודקים אם יש לספק הסדרי פיקוח, דיווח, לא לאפשר לקמעונאי לרשום את הסחורה כחלק מהמלאי העסקי שלו וכו'. לפי הלכת ויטה הספקים צפויים להפסיד בעימות עם מעקל של קמעונאי בגלל שברור שהוא לא באמת מעוניין בבעלות על הסחורה אלא בכסף, ולא מקיים את הסימנים של הבעלות (ולכן זה משכון). ספקים לא רושמים גם שיעבוד ולכן תמיד מפסידים.
[1] חוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (להלן- חוק המשכון).
[2]זאב צלטנר - '''<nowiki/>'''יהושע ויסמן: '''חוק
המשכון, תשכ"ז-1967''', משפטים, כרך ז, ע' 350.
[3] ע"א '''Realit Consulting Ltd'''. 10780/08 נ' '''הורביץ''' (להלן- הורוביץ).
[4] ע"א 455/89 '''קולומבו מאכל ומשתה בע"מ''' נ' '''בנק למסחר בע"מ''', פ"ד מה(5) 490 (להלן- קולומבו).
[5] רע"א 1690/00 '''מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ''' נ' '''ורד גוילי מפרקת זמנית ואח'''<nowiki/>', פ"ד נז(3) 385. (להלן- קידוחי הצפון).
[6]יהושע ויסמן, '''משכון נסתר: המוות המדומה של קולומבו''', נכלל בספר גבריאל בך (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשע"א-2011), 517.
[7]
לדוגמא: פש"ר 1331/03, בש"א 13878/03 '''מעגלים לפיקוח
ובקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסת מיזוג
אויר בע"מ''', תקדין, מחוזי, 2004(1) 2446.
[8] ע"א 46/11 '''ויטה פרי הגליל (החדשה) בע"מ''' נ' '''עו"ד חנית נוב כונסת נכסים ואח'''' (נבו, 13.11.2013).
[[קטגוריה:אשראי]]
| |||