בכור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הבכור בתנ"ך: {{תנ"ך|דברים|כא|יז}} |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 9:
===הבכור בתנ"ך===
===כוח ברכת הבכורה===
עוד בראשית התנ"ך הייתה משמעות המילה ברכה נתינת מתנה: "קח נא את ברכתי אשר הֻבאת לך" (בראשית ל"ג 11).
בתנ"ך הברכה היא סוג של יחסי גומלין בין הבורא\האל לבין האדם. האדם מתפלל לאל מקריב לו קורבנות, מראה לו את אהבתו והערכתו כלפיו, והאל בתמורה מברך את האדם, ואת צאצאיו.
לדוגמא ברכת יצחק ליעקב (בראשית כ"ז): למרות שיצחק בירך את יעקב במקום את עשיו, יצחק לא מבטל את הברכה, שהרי אלוהים רוצה בכך שתתקיים.
לרוב בברכת האל הוא מוקיר יכולת פריון והמשכיות, גידול רכושו של האדם, הבטחת פוריות האדמה של הטל היורד מן השמים, והצלחת כל מעשי ידיו של האדם – שדה פורה, דגנים ללחמו ויין ומי שתייה.
בתנ"ך נהגו ההורים לברך את בניהם – לרוב את הבכורים. אך לא רק האב היה מברך את בניו, אלא הסב את נכדיו, והכוהנים, הנביאים והמלכים ברכו את העם.
כוח מיוחד יש לברכות או לקללות שמשמיעים אנשים כמו: זקן הקרוב לסוף חייו, אב המשפחה או עיוור (כמו בברכת יצחק ליעקב). לאלה יש תוקף מיוחד לדבריהם. גם בברכת יעקב, יעקב מברך את הברכה לפני שמת, זוהי צוואתו בה יעקב מקלל כמה מבניו, ומברך חלק.
===משמעות הבכורה===
ייחודו העיקרי של בכור הוא בזכויות הירושה. קיימים שלושה סוגי ירושה: ירושת רכוש, ירושה משרה וירושת ייחוס. כל סוגי הירושה יכולים להימסר ליורש יחיד או להתחלק בין יורשים שונים. הדבר תלוי בהחלטתו של המוריש: האם ההורשה נורמטיבית או שרירותית. אם היא נורמטיבית קשה למוריש להחליט לשביעות רצונו של היורש. אם ההורשה שרירותית, יכול המוריש לקבוע את היורשים ובכך הוא מוסיף עוצמה לתפקידו. מצד אחד עשויים היורשים לציית ולהתחנף לבעל הרכוש כדי לזכות בירושה. לעומת זאת, עשויים להתעורר מתיחויות בין היורשים הנאבקים על גילוי הנאמנות למוריש. לרוב בתנ"ך חלוקת הרכוש על פי סדר לידה (הבכור, הצעיר, כולם יורשים בשווה). אם ההכרעה היא לכיוון של חלוקת רכוש, יש לקבוע האם החלוקה תהיה שווה בין כל היורשים או חלוקה לא שווה. על פי התורה הבכור אמור לקבל את הירושה.
לבכור משמעות רבה במשפחה:
===מעמד הבכור===
הבכור מסייע לאביו בעיסוקיו העיקריים ומשמש כמשנה לו, הן בתוך הבית והן כנציגו מחוץ לבית. הוא ממלא תפקיד בהטלת משמעת על בני הבית. הבכור משמש כנציגו של בית האב באירועים ציבוריים וכיוצא בהם תפקידים הנותנים לו מעמד ציבורי. יש שהבן יורש הנחלה יורש גם את המשרה או המשרות של אביו. אך לא תמיד יורש הנחלה הוא גם יורש המשרה. כשמדובר בחברה החקלאית שבה הקרקע היא רכוש הציבור או רכוש המשפחה כולה, אין היחיד יורש כלל נחלה, אבל משרותיו של האב מתחלקות בין בניו. בחברה שמורישה קרקע והנחלה מועברת רק לבן אחד, מתחלקים הנותרים במשרות. כשיורש הוא בכור, מאציל לו אביו סמכויות על אחיו עוד בחייו. כשבן שאינו בכור יורש המשרה, הוא עשוי לקבל סמכויות מהמוריש ובתוכן כלולה גם אחריות על אחיו הצעירים.
מעמדו המועדף והמיוחד של הבכור מודגם בספר [[בראשית]] בסיפור [[מכירת הבכורה]]. [[יעקב אבינו|יעקב]] מציע לאחיו הבכור [[עשו]] לרכוש ממנו את הבכורה במשפחת [[יצחק אבינו|יצחק]] ו[[רבקה אמנו|רבקה]] תמורת נזיד [[עדשים]]:
{{ציטוט|תוכן=וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.|מקור={{תנ"ך|בראשית|כה|כט|לד}}}}
שורה 24 ⟵ 39:
ב[[שבועות]] נהגו בני ישראל להביא את ה'''ביכורים''' - הפירות הראשונים שהבשילו על העצים, הדגנים הראשונים שנקצרו, ואת בכורי חיות המשק, כחלק מהעלייה לרגל ל[[ירושלים]]. מכאן נגזר גם שמו הנוסף של החג: חג הביכורים
===ברכת הבכורה של יצחק ויעקב===
בראשית כז, כג-כט.
"כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. כה וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה. כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ."
פירוש:
יעקב ניגש ליצחק לקבל את הברכה.
יצחק מוודא שזהו בנו עשיו. הוא מבקש מהבן להגיש לו אוכל מהציד ויין ללגום.
לאחר מכן יצחק מבקש מיעקב לגשת ולשקת לו, והוא מריח את ריח בגדיו, מברך אותו ואומר לו שנודף ממנו ריח שדה מבורך. כחלק מהברכה יצחק אומר - ה' ייתן לך שדות שהטל יורד עליהם מן השמים והם צומחים ופורים, תבואה שמנה היוצאת מן הארץ, דגן שממנו עושים לחם, ותירוש ויין. הוא מוסיף שיעקב ימשיך את העם היהודי וישלוט בו ויביא את צאצאיו. יצחק אומר ליעקב: מי שמקלל אותך - מקולל הוא, ומי שמברך אותך – יבורך.
===מעמדה של הבכורה לפני מתן תורה===
| |||