סאה בסאה – הבדלי גרסאות

בנוסף, לרבי יהודה, מותר לשלם סכום כסף על סחורה, שקיימת אפשרות שהיא תתייקר תוך כדי תיאום לקבל את הסחורה כעבור תקופת זמן, ובעבור תקופת זמן זו לקבל את הפירות או את דמיהן, למרות שייתכן שהיא תתייקר. לפי שיטת חכמים - נחלקו [[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי ינאי]]: לפי רב אסור לשלם עבור סחורה במטרה לקבל כעבור זמן מסוים את שוויה המתייקר, למרות שאין כאן ריבית מהתורה - שהרי סכום המעות הגדול יותר שמתקבל כעבור תקופת זמן הוא כתוצאה מהתייקרות הסחורה שעבורה שילם הקונה, נראה הדבר כריבית, שכן הקונה מעניק סכום כסף לאדם ומקבל לידיו חזרה סכום כסף גדול כעבור זמן, ולכן המעשה מותר רק באופן שהקונה מקבל לידיו כעבור תקופת זמן את הסחורה עצמה, שאז למרות שהיא התייקרה אין הדבר נראה כריבית. רבי ינאי חלוק על רב וסובר "מה לי הן ומה לי דמיהן" - כלומר אין כל מניעה לקבל חזרה את שווי הסחורה שהתייקרה במקום הסחורה עצמה, כמו שאין בעיה לקבל את הסחורה עצמה באותו זמן. רב מתרץ [[ברייתא]] שבה מפורש כדברי רבי ינאי, ומסביר שהיא לפי שיטת רבי יהודה הסובר ש"צד אחד בריבית מותר", וממילא אין כל בעיה של [[מראית עין]] בכך שהקונה מקבל לידיו סכום כסף גדול יותר משהשקיע, מכיוון שלא ברור בשעת הלוואה שסכום הכסף יתווסף והסחורה אכן תתייקר{{הערה|בבא מציעא סג א}}.

 

==עד שיבוא בני==

במשנה נאמר: {{ציטוטון|לא יאמר אדם לחבירו הלויני כּוֹר חטין ואני אתן לך לגורן, אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח}}{{הערה|{{משנה|בבא מציעא|ה|ה}}.}}. המשנה קובעת, שלמרות שאסור לאדם ללוות מאדם אחר חיטין - שהם אובייקט שאינו נחשב לכסף כמובן - ולהחזיר לו אותו בפעם אחרת דבר האסור באיסור "סאה בסאה", מותר לאדם ללוות מאדם אחר כסף כאשר הוא אינו לווה כדי להשתמש בכסף שאינו בידו באותה שעה, אלא כדי לפתור סיבה טכנית - [[מפתח (כלי)|מפתח]] של ה[[מחסן]] שבו אצורים החיטים אינו בידיו, אלא ביד בנו או שנאבד ואינו יכול לפתוח זמנית את המחסן. מהמשנה אכן ניתן להסיק, כי יש לאדם באוצרו את כמות החיטים הנדרשת לו כעת ושאותה הוא לווה, אלא שמנוע הוא מלהשתמש בו מהסיבה הנזכרת. גדרי ההלכה אינם ברורים, מהו סכום המעות שמותר ללוות במקרה כזה, ורב הונא קובע את גבולות ההיתר: {{ציטוטון|יש לו סאה לוה סאה, סאתים לוה סאתים}}, כלומר - מותר לאדם ללוות חיטים בכמות של [[סאה]] אם יש לו באוצרו סאה, ויותר - בהתאם לכמות שבאוצרו. פסיקה זו מנוגדת לשיטתו של [[הלל הזקן]] החלוק על משנה זו כמוזכר בהמשך המשנה {{ציטוטון|והלל אוסר}}, ושכמותה פוסק [[שמואל (אמורא)|שמואל]] רבו.

 

===הגבלת הכלל===

אודות משנה זו קובע [[רב ששת]] בשם רב הונא: {{ציטוטון|אין לווין על שער בשוק}}. ב[[רש"י]] מופיעים שני פירושים על פסיקה זו של רב הונא, ואחד מהם, של ה[[הלכות גדולות]], מסביר, שאמרתו של רב הונא קשורה למשנה זו המתרת הלוואת סאה בסאה במקרה שמטרתה היא "עד שיבוא בני", ואודות משנה זו מחדש רב הונא כי אסור ללוות פירות בכמות קצובה כדי לשלם כמות שווה בזמן מאוחר יותר, ולמרות שניתן לקנות כעת סחורה זו בכמות כזו במחיר זה בשוק, לא ניתן להחשיב מקרה זה בו האדם עדיין לא קנה את הסחורה, למקרה שעליו מתואר במשנה שללווה יש את הסחורה המבוקשת לו בביתו אלא שהגישה אליה מנועה ממנו זמנית.