אל ג'ולסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקיון פרמטרים בתבנית שחקן* |
מ תיקון קישורים |
||
שורה 51:
ג'ולסון הפך לזמר פופולרי בעיר [[ניו יורק]] עוד בגיל צעיר, בשנת [[1898]], כאשר בידרו הוא ואחיו [[חייל]]ים ב[[מלחמת ארצות הברית-ספרד]]. הוא פיתח בהדרגה את יסודות המפתח של הופעתו: "Blackface" ([[איפור]] שצבע את פניו ב[[שחור]]), עושר מחוות, סגנון שירה [[אופרה|אופראי]], שריקות ופניות ישירות אל קהלו.
ב-[[1911]] ניצל ג'ולסון את הופעת האורח שלו ב[[מחזמר]] [[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]] בשם "לה בל פארה" (''La Belle Paree'') להעפלה לתפקיד כוכב. הוא החל להקליט שירים, ועד מהרה זכה לפרסום בינלאומי, בשל הנוכחות הבימתית יוצאת הדופן שלו ובשל יחסיו האישיים עם קהלו. לא הייתה דומה לקריירה שלו בברודוויי, אשר השתרעה על פני שלושה עשורים ([[1911]]–[[1940]]), מבחינת אורכה והפופולריות שלה. הצופים הריעו לו, התחננו ולעתים קרובות לא התירו למופע להתקדם, כמו למשל בהופעה ב[[בוסטון]] שבה הקהל המתון והמיושב בדעתו, בדרך כלל, עצר את המופע למשך ארבעים וחמש דקות. נאמר שהייתה לג'ולסון אישיות "מחשמלת", וכן יכולת לגרום לכל אחד מן הקהל להאמין שהוא שר רק עבורו. הוא נודע ביותר כיום בשל הופעתו באחד מסרטי הקולנוע המדברים הראשונים, "[[זמר הג'אז]]" ([[1927]]) – סרט הקולנוע במדבר הראשון באורך מלא, שבו ביצע ג'ולסון את השיר "אמא" (''Mammy'') בעודו מאופר כ[[
ג'ולסון חתם עם חברת הפקות הסרטים "[[האחים וורנר|וורנר]]" על סדרת סרטים מדברים. הוא שיחק בסרט "שוטה מזמר", סיפור סוחט דמעות של בדרן שמתעקש לשיר ולהופיע על אף שבנו שוכב על ערש דווי. תקליטו "סאני בוי" היה ל[[אלבום מוזיקה|אלבום]] האמריקאי הראשון שמכר שלושה מיליון עותקים.
שורה 82:
==ג'ולסון בתרבות הפופולרית==
*אל ג'ולסון הוא אחד השחקנים האהובים על מר ברנס מ[[משפחת סימפסון]] שעדיין מאמין כי ג'ולסון חי.
*ג'ולסון נבחר כ"בדרן הגדול בתבל" בסקר שכמה מגדולי הכוכבים התייחסו אליו (פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, [[ג'ודי גארלנד]], [[אלביס פרסלי]], [[מיק ג'אגר]], [[רוד סטיוארט]], [[ג'
*[[צ'ארלי צ'פלין]] כתב באוטוביוגרפיה שלו שג'ולסון היה אחד מהבדרנים הממגנטים ביותר שבהם צפה.
|