המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל – הבדלי גרסאות

שחזור עמוק
(שחזור עמוק)
המשבר הכלכלי הוא מאוד חשוב, יש חמישה משברים כלכליים בכל הגלקסיה. כמה מהגורמים נגרמים על ידי עידנצורים מגודלים ושעירים{{היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל}}
'''המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה''' או '''משבר 1951''' הוא [[משבר כלכלי]] שפקד את המשק הישראלי ושיאו בשנת [[1951]].
 
==הגורמים למחזורלמשבר==
 
כאשר הוחלפה [[לירה ארץ ישראלית|הלירה הארץ ישראלית]] (לא"י) ב[[לירה ישראלית|לירה הישראלית]] עם קום המדינה נקבעו שערי חליפין עם שאר ה[[מטבע|מטבעות]], הוחלט ששוויו של המטבע החדש יהיה שווה ערך לשוויה של [[לירה שטרלינג]] אחת. עד מהרה התברר שהשערים שנקבעו לא ריאלים- לירה ישראלית אחת הייתה שווה פחות מלירה שטרלינג. במהלך השנים נמנעה המדינה לשנות את שער החליפין (פרט לשינוי זעיר ב[[ספטמבר]] [[1949]]). המניע נבע בעיקר מהרצון למנוע את התגברות ה[[אינפלציה]] (שהייתה גבוהה באותו זמן) ולשמר את המחירים הנמוכים של מוצרי הצריכה כחלק מ[[מדיניות הקיצוב]].
התוצאה הייתה שמירה על שער חליפין נמוך כדי לא להגדיל את החריגה בתקציב. הנזק המרכזי היה המשמעות שיש לדבר לגבי [[מאזן התשלומים]] (מדד המסכם את כל ההוצאות במטבע חוץ כנגד כל ההכנסות ממטבע חוץ). במצב שנוצר היה למטבע ערך גבוה ביחס למטבעות אחרים והתאפשר יבוא זול עליו שילמה המדינה במטבע חוץ. היצוא לעומת זאת, עליו מקבלת המדינה תמורה במטבע חוץ נחלש, שכן בשל שער החליפין היצואנים מקבלים פחות תמורה (במטבע חוץ) על מוצרי היצוא (שיוצרו בתוך המדינה, במטבע מקומי). עד ל[[המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)|מדיניות הכלכלית החדשה]], נמשך המצב הזה ובמציאות נוצרו כמה וכמה שערי חליפין ביניהם היה על המדינה לתמרן. ריבוי השערים גרם בלבול רב, ופגע קשות ביכולת התכנון של המשק (שכן אף אחד לא יודע על פי איזה שער חליפין יקנו מוצרי היבוא) ולחצים שונים שהופעלו כדי לקבל שער חליפין שיגביר את הרווח מעיסקאותיהם.
 
==המשבר ופתרונו==
 
מדיניות שער החליפין יצרה גירעון ב[[מאזן התשלומים]] שהיה צורך לכסות. המימון הגיע בחלקו הקטן מ[[מגבית|מגביות]] שנאספו בקרב יהודי חו"ל ומ[[יתרות השטרלינג]] - סכום [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] שהיה שייך למדינה והוקפא אצל ממשלת [[בריטניה]], שהסכימה לשחרר אותו רק ב־[[1949]]. מכיוון שמקורות אלו לא כיסו את כל הגירעון החלה המדינה ללוות כספים לטווח קצר מה[[בנק|בנקים]] ומגורמים כלכליים אחרים. בשלב מסוים הבינו המלווים שמצבה של המדינה מדרדר וכי ההלוואה כוללת סיכון גדול מדי ולכן הפסיקו להלוות כסף למדינה. כתוצאה מכך הגיעה הממשלה למצב בו אין בידה מספיק יתרות של מטבע חוץ ונוצר חשש ממשי לתפקוד המדינה.