נחשוני החולה – הבדלי גרסאות

'''מיכאל (מיכל)-דוד גרינקר''' (1858-1911) ורעייתו '''דינה לבית פלאק''' יוצאי ליטא, התיישבו ביסוד המעלה בשנת [[1894]] לאחר עשור [[פתח תקווה|בפתח תקווה]]. מיכאל-דוד נקבר ביסוד המעלה. דינה אלמנתו נישאה בשנית, חיה [[יבניאל|ביבניאל]], במותה, נקברה בצפת בשם נישואיה השניים (לימים, קיברה כמו רבים, נסחף לואדי). בשנת [[1884]] על רקע [[הסופות בנגב]], כציונים עלו לפלשתינה עם זינדל בנם בן השלוש לערך, והתיישבו במושבה פתח תקווה. שניהם עסקו בהוראה בבית הספר של [[יק"א]]. עקב סגירת בית הספר שלה, משלא היה ליק"א כסף לשלם [[פיצויי פיטורין]] לעובדיה, נשאל גרינקר: "מה ירצה כפיצויים עבור 10 שנים בהן לימדו מאז עלייתם [[ליטא|מליטא]] לארץ ישראל בשנת 1884 ?" - הוא ביקש "זכות ליישב את הארץ", ויחד, הקימו הוא ורעייתו משק ביסוד המעלה. דינה ניהלה בית ומשק עזר קטן והוא, היה איכר מתלמד, שוחט ומלמד, ופעיל בועד המושבה. כיהן גם כיו"ר "ועד חלוקת הקרקע" ואיש הקשר למוסדות [[סולטן|הסולטנות]] [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנית]] [[דמשק|בדמשק]]. אחרי 18 שנות איכרות ומאבק [[קדחת שחור השתן|בקדחת]] ובכנופיות "[[המרד הערבי הגדול|הצבא הערבי]]" המתפזר, וקשיי החיים [[ביצה|בביצה]], בשנת [[1911]] חזר גרינקר עם עגלת [[חציר]] עמוסה, ובדרך נשבר בה גלגל ומחצה את גופו תחתיה. לאחר מספר ימים נפטר (52). '''זינדל גרינקר''' בנם, נפטר (12.5) טרם בר המצווה ממכת שמש טרם עזבו את פתח תקווה. '''שמחה גרינקר''' בתם, נפטרה (22) מקדחת ביסוד. לימים יתר הילדים עזבו את יסוד. כעבור זמן, הבת רחל חזרה לעבוד עם אמה במשק. חזרה מבית אחיה משה שבתל אביב. '''יצחק גרינקר''' היה שליח עליה פעיל, נישא ל'''עדית''' [[טבעון|ובטבעון]] הקימו מוסד לבעלי מוגבלויות. בנו ביתם וגידלו את בנם היחיד [[ישראל גרנית|ישראל גרינקר-גרנית]]{{הערה|בנו הבכור של ישראל גרנית, סרן מיכה גרנית נפל במלחמת יום הכיפורים}} [http://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=38495&itemId=6316&itemType=0&fighter=74926]. '''יהודה גרינקר''' [http://www.intellectbooks.co.il/index.asp?mainpage=prod2&prodtbl=210000] [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2730] נישא ל'''רבקה''' אשכנזי [http://www.booksefer.co.il/catalog.php?id=3303] בת יסוד המעלה. יהודה ורבקה גרינקר יצאו למושב [[נהלל]] ניהלו משק מעורב וגידלו את בנותיהם יזרעאלה ואביבה. יהודה היה ממייסדי [[תנובה]], סייע להבריח חוטרי [[דקל]] ממצרים להקמה ופיתוח [[תמר מצוי|ענף התמרים]] בארץ. כונה '[[מוכתר]] [[תענכים|התענכים]] משהביא עם אחיו יצחק, יהודים מ[[הרי האטלס]] כשליח עליה ב[[מרוקו]], ויישבם ב[[חבל תענך]]. אשתו, רבקה גרינקר, עסקה בחינוך ובהדרכה וניהלה את 'החינוך ההתיישבותי' שהייתה בין מקימיו, [[המרכז החקלאי|במרכז החקלאי]] כינויה היה 'אשת הברזל'. '''רחל גרינקר''' האחות הצעירה, נישאה ל'''מרדכי גולדנר''' מ[[יבניאל]]. הם עיבדו את המשק ב"יסוד" עם ילדיהם דוד (דודל) ובת-עמי. אמה של רחל גולדנר האלמנה דינה גרינקר, נישאה, ועברה למושבה [[יבניאל]], ומשנפטרה נקברה בצפת. בנה דודו (דודל) גולדנר, עזב את יסוד ועבר למושב [[ניר צבי]]. בתה '''בת-עמי גולדנר''', נישאה ל'''מרדכי איזמירלי''' יוצאבן איזמירדור שני ממטולה, שסבו מאיזמיר תורכיה. לימים שינו שמם ל-'''זמירי'''. עיבדו משקם עם ילדיהם רחל וירמיהו. רחל נישאה לאברהם אמיר והרחיבו משפחתם במושבה. '''ירמיהו זמירי''' נישא ל'''שרה''' הרשטיק, וכבן ממשיך המשק בידיו. בכורם, '''נמרוד זמירי''' רכש השכלה חקלאית והצטרף לניהול המשק, נישא לעדי שטיין, הרחיבו משפחתם וביתם ביסוד. אחיותיו יעל ונעמי הקימו משפחות וגרות במושבה לסרוגין. ילדיהם, דור חמישי לדינה ומיכאל דוד גרינקר-הראשון. '''משה גרינקר''' למד אז אצל [[הרב קוק]] [[יפו|ביפו]], למד ולימד "[[בית הספר למל|בסמינר למל]]" [[ירושלים|בירושלים]] וגר בתל אביב. כמורה [[באר יעקב|בבאר יעקב]], נישא לשרה לבית מלמד, ועם בכורם מיכאל-דוד גרינקר-השני, [http://www.amutakesher.org.il/agranit.htm] חזרו לגליל. משה חינך דור [[כפר תבור|בכפר תבור]] ונערץ היה על תלמידיו בהם [[יגאל אלון]]{{הערה|גם יגאל אלון מספר בספרו בית אבי על החדרת אהבת הארץ באמצעות טיולים שערכו הוא וחבריו עם המורה גרינקר: "בחיבה עמוקה אני נזכר במורי, משה גרינקר, בן יסוד-המעלה, שנטע בנו אהבה עזה לתנ"ך ולטבע של ארץ התנ"ך. הוא היה מצעיד אותנו במרחבים הגדולים של צפון הארץ ובהדכתו נעשתה זו צעידה במרחביה של ההיסטוריה היהודית; את התנ"ך הורה לא כספר של מיסתורין, אלא כספר של היסטוריה, של ערכי מוסר ויופי ספרותי, בלי לפסוח על הנתונים הגיאוגרפיים או על המידע הבוטני האצור בין דפיו; הוא לא הסתפק בפירושים המקובלים, לרבות פירוש רש"י, אלא מחפש היה סמוכין באקלים או אף בבוטניקה של החקלאות הערבית, כדי להסביר מונח מן המונחים שנתקלנו בהם אגב קריאה. גם את המשנה ופרקים נבחרים בתלמוד הורונו מתוך הבלטת זיקתם אל הסביבה החיה והמוחשית של הארץ ועובדי-האדמה…"}}{{הערה|[[https://hadarperry.wordpress.com/2013/04/15/%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA/]]}} [http://www.mmkm.co.il/Htmls/article_list.aspx?C2003=12103&BSP=822&BSS21=12103&BSCP=822]. אחרי כחמש שנים בכפר תבור נולד בנם השני, '''אברהם-דב (אברמל'ה) גרינקר''', נשא לאשה את דפנה מלמד והוליד ארבעה ילדים וששה עשר נכדים (תת אלוף מיל. אברהם-דב גרנית){{הערה|סגן מפקד חיל קשר ובעל פרס בטחון ישראל 1969, כר"סן בצוות קשר בפרויקט של חיל ההנדסה}}). עקב מחלת שרה אשתו, התקרבו לים בהמלצת רופאיה וחיו [[זכרון יעקב|בזכרון יעקב]] שם לימד משה. כעבור זמן עברו [[בת ים|לבת ים]] לטובת בריאותה, לגור בבית ממש ליד הים.לבכורו קרא משה (אפריל 1928) '''מיכאל-דוד (דודו) גרינקר''' (השני), לימים מורה דרך, נישא למינה (מיקי) פלטניק-[[אריה גרבנוב|גרבנוב]] והולידו ארבעה בנים ואחד עשר נכדים, נינים למשה גרינקר אחד מהם נקרא (מרץ 1988) '''מיכאל גרינקר (השלישי)''' יבדל"א, דור חמישי בישראל.