פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4,991 בתים, לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
'''שלילת התארים''', '''[[תאולוגיה]] שלילית''' או '''דרך השלילה''' ([[לטינית|מלטינית]]:"''via negativa''") היא תורה ו[[מתודולוגיה]] הגותית לתיאור [[אלוהים|האל]] באמצעות [[לא (לוגיקה)|הנגדתו]] למונחים שאינם תואמים את טיבו המהותי{{הערה|1={{cite web |author=NICHOLAS BUNNIN and JIYUAN YU |title=negative theology : The Blackwell Dictionary of Western Philosophy : Blackwell Reference Online |accessdate=2010-08-18 |url=http://www.blackwellreference.com/public/tocnode?id=g9781405106795_chunk_g978140510679515_ss1-58}}}}. בצורתה הטהורה דרך השלילה מביעה ספקנות כלפי כול המשגה מילולית, ואינה מקבלת את הניסיון התיאולוגי כשביל להבנת האל. אולם כמתודה פילוסופית היא נהוגה על מנת לטהר את השפה המקובלת ממושגים מטעים על האלוהות, כבסיס להבנה ישירה של הדבר עצמו. מבחינה זו שלילת התארים מקבילה ל[[שלילת הגשמות]] ובעלת מטרה דומה.
תורת '''שלילת התארים''' או '''[[תאולוגיה]] שלילית''' היא רעיון הגותי המצוי ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]], ב[[תאולוגיה אסלאמית|תאולוגיה האסלאמית]] (בעיקר אצל ה[[מועתזילה|אסכולה המתעזלית]]) ומאוחר יותר אף בחיבוריהם של הוגים יהודים רציונליסטיים ב[[ימי הביניים]]: [[סעדיה גאון|רס"ג]], [[רבנו בחיי אבן פקודה]] ובעיקר ה[[משה בן מימון|רמב"ם]].
 
תורתבהגות המערבית, '''שלילת התארים''' אומצויה '''כטכניקה בסיסית ב[[תאולוגיה]]פילוסופיה שלילית'''יהודית|בפילוסופיה היא רעיון הגותי המצויהיהודית]], ב[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]], ב[[תאולוגיה אסלאמית|תאולוגיה האסלאמית]] (בעיקר אצל ה[[מועתזילה|אסכולה המתעזלית]]) ומאוחר יותר אףשוב בחיבוריהם של הוגים יהודים רציונליסטיים ב[[ימי הביניים]]: [[סעדיה גאון|רס"ג]], [[רבנו בחיי אבן פקודה]] ובעיקר ה[[משה בן מימון|רמב"ם]]. כמו כן נעשה שימוש בשלילת תארים בפילסופיות מזרחיות ב[[בודהיזם]] וכן ב[[הינדואיזם]].
תורה זו שוללת באופן מוחלט ייחוסים של תארים עצמיים ל[[אלוהים]]; כלומר, אין בנמצא ישות אלוהית מרכזית ולה תכונות מסוימות, אלא אלוהים הוא אחד, והוא הוא עצמו ולא יותר מכך. מכאן שהכינויים המיוחסים לאלוהים: "רחום", "גיבור" וכן הלאה, אינם יכולים להתפרש כפשוטם.
 
==עקרונות==
מבחינה דתית, תורה זו היא פיתוח פילוסופי כמעט ישיר לאמונת '''[[אחדות האל]]''', שעומדת בבסיס ה[[מונותאיזם]]. מבחינה זו, שלילת התארים קרובה במטרתה ל[[שלילת הגשמות]].
הגות שלילת התארים יוצאת מהנחה [[אונטולוגיה|אונטולוגית]] כי האל קיים, אולם [[אפיסטמולוגיה|אפיסטמולוגית]] ההכרה בו מופשטת ועל כן איננו יכולים לתפוס אותו באמצעות מילים. הגדרתה של חווית האל סותרת במהותה כול הגדרה ספציפית. בני אדם לא יכולים לתאר במילים את חוויתם האישית של האל, וכמו כן אין באפשרות השפה האנושית להכיל את נשגבותו המורכבת. כתוצאה מכך כול ניסיונות התיאור יובילו להטעיות, ויש לנסות להימנע מהם.
 
כתוצאה מכך, שלילת התארים היא פיתוח פילוסופי לאמונת '''[[אחדות האל]]''', שעומדת בבסיס ה[[מונותאיזם]]. אמונה זו מבטלת כול ניסיון להגיד על האל דבר שיגרע מפשטותו ("אלוהים הוא אחד"). אין להבין את האל במושגים של [[קיום]] או [[ריקות]], כפי שאנו מבינים אותם מהעולם הפיזי. על האדם להימנע מלומר על האל שהוא קיים או ריק במובן המתקבל על הדעת לכול מושג אחר. האל גם אינו נתפס במושגי [[מרחב (פיזיקה)|חלל]], [[מיקום (גאוגרפיה)|מקום]] או [[זמן]], ועל כן אין לומר עליו כי הוא "נמצא" או "קדום". כמו כן אין לאדם אפשרות להבין את החכמה האלוהית, ועל כן אין לתאר את האל בתכונות כגון "[[חכמה|חכם]]" או "[[ידע|יודע]]".
הוגי הדעות היהודיים לא ראו את '''שורש''' הרעיונות האלו בפילוסופיה היוונית, אלא ב[[נביאים]] וב[[חז"ל]], כאשר הפילוסופיה היוונית ממשיכה את דרכם בנקודות אלו{{מקור}}.
 
==תורת שלילת התארים ב[[עת העתיקה]]==
ההפרדהמקורות תורת השלילה בהפרדה שנעשתה בפילוסופיה של [[אריסטו]] בין עצם לבין מקרה חשובה להבנת התורה. כל דבר בעולם מופרד מבחינה מחשבתית לחלק המהותי שבו - ה'''עצם''', לבין התכונות המשניות שלו - ה'''מקרה'''.
בחלקו הראשון של [[מורה הנבוכים]], הרמב"ם מקצה את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסות לאל, ואת פרקים נא-סט שלאחר מכן לעיסוק במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל, ובכלל זה לתורת שלילת התארים.
 
ה[[רמב"ם]], שהיה מפתח מרכזי של תורת השלילה בפילוסופיה היהודית, מצא את מקורותיה בהגות אריסטו, ובמקביל במקרא, בפיוט ובספרות החז"לית. ההתמודדות עם הגשמות האל אמנם מצויה בחלק מהתרגומים והפרשנויות למקרא, אולם ההוגה היהודי הראשון שאימץ כמתודה את ההוכחה דרך השלילה היה [[פילון האלכסנדרוני]], ב[[אפולוגטיקה]] על קיומו הפשוט של האל. פילון יצא מנקודת הנחה שייחוס תארים לאל ועצם הגדרתו סותרות את העיקרון המקראי של אי הידמות האל לכול שאר הנמצאים. משמעות פירושו של פילון הייתה כי אין לקרוא את השמות הניתנים לאל במקרא (כגון "רחום", "גיבור") כפשטם, אחרת הם באים בסתירה עם אותו עיקרון עצמו. החוקר [[הארי אוסטרין וולפסון]] מצא כי דרך השלילה בה נהג פילון הייתה למעשה אבטיפוס לשיטותיהם של הפילוסופיים היוונים ה[[נאופלטוניזם|נאואפלטונים]], דוגמת [[פלוטינוס]] ממנו הגיעה תורת שלילת תארי האל אל ה[[כלאם]] ה[[מועתזילה|המועתזילי]] ואל ההוגים היהודים בימי הביניים{{הערה|ישפה, ר' (2007) עמ' 210}}.
ההפרדה שנעשתה בפילוסופיה של [[אריסטו]] בין עצם לבין מקרה חשובה להבנת התורה. כל דבר בעולם מופרד מבחינה מחשבתית לחלק המהותי שבו - ה'''עצם''', לבין התכונות המשניות שלו - ה'''מקרה'''.
 
==שלילת התארים אצל הרמב"ם==
דרך השלילה עומדת ביסוד שיטתו הפילוסופית של הרמב"ם. בספרו [[משנה תורה]] היא נרמזת כאשר הוא מונה את האמונה בגשמיות האל כ"מין", כלומר ככפירה{{הערה|משנה תורה, ספר מדע, הלכות תשובה, ג:ז}}. בספרו [[מורה נבוכים]] הרמב"ם עובר להשתמש בדרך השלילה באופן עקבי, אף עוד טרם הוכיח את מציאות האל, על מנת להראות שכול תארי האל הקדומים צריכים להתפרש על דרך השלילה. כמעין הקדמה לדיון בתוארי האל, הרמב"ם מקדיש את מרבית החלק הראשון של ספרו לסקירה שיטתית וממצה של השמות המשותפים במקרא, מפני שהם פוגעים באחדות האל ופרשנות שגויה שלהם מביאה לאמונת כפירה.
 
הרמב"ם מקצה אם כן את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), כדי להראות ש"שמות" אלה בעלי משמעות נוספת ממשמעם הרגיל, ורק לאחר מכן עובר לשלילת התארים, כאשר פרקים נא-סט עוסקים באופן ישיר במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל.
 
===סוגי התארים===
תיאור פעולות ותיאור בשלילה הם התיאורים היחידים המותרים לפי תורת שלילת התארים.
 
===היחס לתארים במקרא ובספרות חז"ל===
על פי האמור לעיל, תוארי האלוהים ב[[מקרא]] הם למעשה רק דימוי או [[משל]], בהתאם לאופן שבו בני אדם רואים את מעשי האל במציאות.
 
#*רחמן = לא מתאכזר
 
====רמזים לתורת שלילת התארים במקרא ובספרות חז"ל====
הרמב"ם ב[[מורה נבוכים]] מביא פסוקים מקרא המתפרשים לפיו כראיה לתורת שלילת התארים, ולהגיון הפנימי שלה (מיעוט הדיבור על אלוהים כי אין האדם יכול לומר עליו דבר):
* "אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר, לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ, עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים."{{הערה|1=קהלת ה, א}}
:רוח הדברים האלה היא, שהוא אמר במפורש ששני מיני הכרח הזדמנו-יחד לגרום שאנו אומרים אותן בתפילה. האחד שהן מופיעות בתורה והשני שהנביאים תיקנו להתפלל בהן. והנה, לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן, ולא היינו מתפללים בהן; בה בשעה שאתה ממשיך בתארים!
 
===היחס לתארים בפיוטים===
לצד גורמים אחרים, תורת שלילת התארים גרמה לרמב"ם לסלוד מפיוטים באופן כללי, שכן רובם מלאים בתארים "אסורים" כלפי ה'.
 
 
==לקריאה נוספת==
* ישפה, ר. '''פילוסופיה יהודית בימי הביניים- כרך ג': הרמב"ם'''. 9.2- תורת האל: דרך השלילה (209-243). הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, רעננה. 2007.
* '''דבר תורה על פי הרמב"ם '''מאת ד"ר אברהם בן עזרא בהוצאת "קרטוב", מחכמת הרמב"ם על פי כתביו לפי סדר פרשיות השבוע, לימוד ועיון, הבהרות ופירושים בתמצית.'''
 
734

עריכות