הבחירות לכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 140:
הבחירות הללו היו הבחירות הראשונות שבהן הועברה בחירת המועמדים לכנסת בשתי המפלגות הגדולות, מקביעת "ועדה מסדרת" לפורום רחב יותר של מרכזי המפלגות, כשלב ביניים לקראת העברת ההחלטה לבוחר, ב"בחירות מקדימות". הליכוד פתח בדרך זו עוד במערכות בחירות קודמות (החל מ־[[1977]]), ובמערכת בחירות זו הצטרף אליו המערך.
 
במערךבמפלגת העבודה (שלראשונה מאז הקמתה התמודדה לבדה, ללא מפ"ם, פרט לשלושת חברי [[מפלגת יחד]] של עזר ויצמן), הביאה השיטה לגיבוש חבורת צעירים שאפתנים שכונתה "[[השמינייה (מפלגת העבודה)|השמינייה]]", אשר כללה את [[יוסי ביילין]], [[חיים רמון]], [[אברהם בורג]], [[עמיר פרץ]], [[ניסים זווילי]], [[יעל דיין]], [[נוואף מסאלחה]] ו[[חגי מרום]]. צעירים אלו דחקו את רגלי הדור המבוגר כ[[אבא אבן]], אשר לא מצא את מקומו ברשימה.
 
בליכוד (שהתמודד לראשונה כמפלגה מגובשת ולא כאיחוד של כמה תנועות) התגבשה שיטה שנקראה "השביעיות". שיטה זו כללה התגבשות פאנל של 35 אנשים שנבחרו בהצבעה, ובשלב הבא, שהתקיים לאחר שבוע, דורגו השמות בפאנל על פי התמודדות בחמש "שביעיות". ההתמודדות, שהתקיימה ביוני [[1988]], הביאה לעלייתו של כוכב חדש בשמי הליכוד. היה זה [[בנימין נתניהו]], שעבורו הייתה זו ההתמודדות הראשונה, אשר נבחר למקום החמישי ברשימת הליכוד, לאחר ששב מתפקידו כשגריר ישראל לארגון [[האומות המאוחדות]].
 
[[יצחק שמיר]] ו[[שמעון פרס]] עמדו שוב בראש מפלגותיהם.
 
===מהלך מערכת הבחירות===
 
מערכת הבחירות, אליה הגיעו שני הצדדים כשותפים לממשלת האחדות, הייתה ברובה שקטה וללא אירועים סוערים.
 
בחירות אלה היו הבחירות הראשונות שבהן חל התיקון ל[[חוק יסוד: הכנסת]], לפיו [[ועדת הבחירות המרכזית]] מוסמכת לפסול רשימות השוללות את קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללות את האופי הדמוקרטי של המדינה, או מסיתות לגזענות. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את רשימתו של [[מאיר כהנא]], שבחירתו לכנסת לאחר [[הבחירות לכנסת האחת עשרה]] גרמה לדאגה והייתה מקור לפרובוקציות ולסכסוכים עם המיעוט הערבי. בנוסף, הוגשה בקשה לפסילת [[הרשימה המתקדמת לשלום]], רשימה ערבית-יהודית קיצונית בהשתתפות אנשי שמאל כ[[מוחמד מיעארי]], [[מתי פלד]] ו[[אורי אבנרי]], אך הבקשה נדחתה ברוב של 20 מול 19 מחברי הוועדה.
שורה 156 ⟵ 154:
מפלגות חדשות התמודדו לראשונה על קולו של הבוחר. [[רחבעם זאבי]] הקים את תנועת [[מפלגת מולדת|מולדת]] והתמודד עמה לראשונה בבחירות אלו. [[מפלגת צומת|צומת]], תנועתו של [[רפאל איתן]], פרשה מן [[התחיה]] והתמודדה בצורה עצמאית. באגף השמאלי של המפה התמודדה [[מפ"ם]] באופן עצמאי לראשונה מאז שנת [[1969]], ואילו במגזר החרדי התפצלה [[אגודת ישראל]] לשתי מפלגות, כאשר לראשונה תמך המחנה [[ליטאים (זרם)|הליטאי]] במפלגה נפרדת - [[דגל התורה]].
 
תעמולת המפלגות נסבה בעיקר בנוגע לאינתיפאדה, השטחים ואש"ף. בעוד הליכוד הציע להמשיך עם תכנית האוטונומיה של [[הסכמי קמפ דייוויד]], גורמים ימניים יותר (כ[[רוני מילוא]] ו[[אריאל שרון]]) הציען לספח את השטחים. המערך הדגיש את הסכנה הדמוגרפית ואובדן הרוב היהודי בעקבות סיפוח השטחים. לעומת זאת, בעוד שהמערך שלל מו"מ עם אש"ף (והעדיף מו"מ עם ירדן ועם נציגות פלסטינית שתיבחר בבחירות חופשיות), גורמים בתוכו (בעיקר [[עזר ויצמן]], אך גם מנכ"ל משרד החוץ [[אברהם טמיר]]) היו מוכנים לדון עם ערפאת ועם אש"ף. הליכוד תקף את המערך על כך וטען שגם שמעון פרס מוכן לדבר עם ערפאת, ושויצמן התבטא "בזכות האינתיפאדה" בעיתון ערבי. סקרים פנימיים הראו שבתוך שתי מפלגות, כמעט חצי מתומכי המפלגה תמכו בהידברות עם אש"ף. במסגרת הניסיון האמריקני להניע את תהליך השלום, שיגר רונלד רייגן הזמנה לשרי החוץ של ישראל ומצרים לבוא לועידה משולשת בניו יורק. הליכוד טען שמדובר בתרגיל בחירות לטובת המערך ואילו המערך טען שיש לאפשר לפרס ללכת לועידה.
תעמולת המפלגות נסבה בעיקר בנוגע לאינתיפאדה. המערך הציע תוכנית 4 שנים להשגת שלום וביטחון (עם "גדר אלקטרונית" שתיצור חיץ בין ישראל והשטחים). הליכוד תקף את התוכנית ואת חברי המערך באמצעות הסיסמה "המערך רצ שמאלה", תוך כדי טענות שממשלת מערך לאחר הבחירות תיתמך בידי מפלגות קיצוניות שיגרמו לחזרה לקווי 67. אגודת ישראל ניסתה לחייב מצביעים להצביע עבורה באמצעות נדרים, דבר שגרם לרב [[עובדיה יוסף]] להופיע בתשדיר של ש"ס ולהתיר את כל הנדרים. מפלגת התחיה דרשה טיפול תקיף באינתיפאדה. ואילו מפ"ם התמקדה בנושא הכלכלי ודרשה תוכנית סוציאליסטית למשק.
 
בתחילת אוקטובר, טען השר [[משה ארנס]] שהשב"כ, בהוראת אנשי מערך, ציתת לשיחותיו. המערך ביטל את הטענות. בנוסף העיב המשבר ב[[כור תעשיות]] על מסע הבחירות של המערך. הליכוד טען שממשלת מערך תעלה מסים כדי לממן את המפעלים של ההסתדרות. המערך טען שהליכוד מסית נגדו, כשאבנים הושלכו על פרס ועל רבין באסיפות בחירות.
 
תעמולת המפלגות נסבה בעיקר בנוגע לאינתיפאדה. המערך הציע תוכניתתכנית 4 שנים להשגת שלום וביטחון (עם "גדר אלקטרונית" שתיצור חיץ בין ישראל והשטחים). הליכוד תקף את התוכנית ואת חברי המערך באמצעות הסיסמה "המערך רצ שמאלה", תוך כדי טענות שממשלת מערך לאחר הבחירות תיתמך בידי מפלגות קיצוניות שיגרמו לחזרה לקווי 67. אגודת ישראל ניסתה לחייב מצביעים להצביע עבורה באמצעות נדרים, דבר שגרם לרב [[עובדיה יוסף]] להופיע בתשדיר של ש"ס ולהתיר את כל הנדרים. מפלגת התחיה דרשה טיפול תקיף באינתיפאדה. ואילו מפ"ם התמקדה בנושא הכלכלי ודרשה תוכנית סוציאליסטית למשק.
 
ב-24 באוקטובר התנהל העימות בין שמיר לפרס. שתי המפלגות טענו שמועמדם ניצח בעימות. בעימות טען שמיר ש"חלום האחדות נופץ" והתנער מהקמת ממשלת אחדות לאומית. פרס טען שיביא כל הסכם למשאל עם ודיבר בזכות שינוי שיטת הבחירות. סקרים לפני הבחירות בישרו על תיקו בין הגושים.
 
אירוע חמור שאירע יום לפני הבחירות, היה, לדעת אחדים, בעל השפעה מכרעת על תוצאותיהן. בקבוק תבערה שנזרק על אוטובוס שעבר ב[[יריחו]], ב־[[30 באוקטובר]] [[1988]], הצית את האוטובוס וגרם למותם של אם ושלושת ילדיה; החייל {{נזכור|דוד דלרוזה|511982}}, אשר ניסה להצילם, נפטר לאחר חודשיים שבהם נלחם על חייו.