צ'ארלס גורדון – הבדלי גרסאות

אישיותו של צ'ארלס גורדון שנויה במחלוקת עד היום. אין ספק שהיה אדם ישר ואמיץ, אך השאלה האם פעל מתוך אידאליים דתיים והומניטארים, כפי שטוענים חלק מההיסטוריונים, או שמא מתוך הרפתקנות ורדיפה אחר כבוד, כפי שטוענים אחרים?, נותרה פתוחה. מתוך יומנו ומכתביו מצטייר גורדון כמי שבז לאריסטוקרטיה ושתארי אצולה אינם עושים עליו רושם. הארוחות הרשמיות בחברה הגבוהה באנגליה נסכו עליו שעמום והוא התייחס אליהן כאל בזבוז זמן. גורדון היה טיפוס מתבודד, ומעולם לא היו לו חברים קרובים. במכתביו יש כמיהה לקשר עם אנשים שלא מתממש. גורדון לא יצר כלל קשר עם נשים ודעתו הייתה כי הנישואים מקלקלים את בני האדם, שכן "אם האשה מבקשת משהו, מתנגד לכך הבעל, ולהפך". אין הוכחה כי היה [[הומוסקסואל]] ונראה כי היה [[א-מיניות|א-מיני]]. את החסך בחייו החברתיים מילא בקריאה אדוקה בתנ"ך שאף הביאה אותו לארץ ישראל, וכפי הנראה נהג למצוא מפלט ב[[עישון]] וב[[שתייה חריפה]]. עשרים וחמש שנה לאחר מותו פרסם לייטון סטארצ'י את הספר "ויקטוריאנים מפורסמים", ובו טען כי היו ימים שלמים שבהם גורדון היה שיכור ונתון למצבי רוח עקב כך.