ח'ליפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 38:
במחצית [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] תנועת הח'ליפאת, ששאפה להשיב ליושנה את הח'ליפות הטורקית, התפשטה בקרב הטריטוריות הבריטיות ב[[אסיה]]. היא הייתה חזקה במיוחד ב[[הודו]], שם היא היוותה נקודה מלכדת עבור הקהילות המוסלמיות. פסגה כונסה ב[[קהיר]] ב-1926 על מנת לדון בחידוש הח'ליפות, אך רוב הארצות המוסלמיות לא השתתפו ולא נעשה דבר ליישם את החלטות הפסגה.
ב-1925, [[עלי עבדל ראזק]]{{אנ|Ali Abdel Raziq}} (ﻋﻠﻲ ﻋﺒﺪ ﺍﻟﺮﺍﺯﻕ), שהיה מבכירי המורים ב[[אל-אזהר]] הוציא ספר בשם "האסלאם ויסודות השלטון" (الإسلام وأصول الحكم) ובו ניתח את יחסי הגומלין בין הדת לבין השלטון המדיני באסלאם. לדעתו, כפי שבאה לידי ביטוי בספר, הקשר שהיה בתקופת מוחמד והראשידון בין הדת לבין המנגנון המדיני היה כורח המציאות בזמנו אולם היה מקרה חד פעמי. קשר זה אינו מחויב המציאות, המדינה צריכה להיות מודרנית ואילו האסלאם הוא דתי. לכן אין צורך לחדש את מוסד הח'ליפות, כפי שמוסד הח'ליפות לא היה קיים בימי מוחמד עצמו.
לעומתו, [[רשיד רידא]], במספר מאמרים שפרסם ב"[[אל-מנאר (כתב עת)|אל-מנאר]]" הביא ציטוטים מה[[חדית']], הסתמך על ה[[איג'מאע]], הביא מקורות ספרותיים על הח'ליפות ואמר שעל פיהם חייבת להיות ח'ליפות.
| |||