תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פיסוק, ויקיזציה |
מ ←תקופת הברונזה המאוחרת ג: הסכם השלום החיתי - מצרי |
||
שורה 40:
===תקופת הברונזה המאוחרת ג===
[[קובץ:Istanbul - Museo archeol. - Trattato di Qadesh fra ittiti ed egizi (1269 a.C.) - Foto G. Dall'Orto 28-5-2006.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"חוזה הכסף" - [[הסכם השלום החיתי - מצרי|הסכם השלום בין מצרים לחתים]] שנחתם 16 שנה לאחר [[קרב קדש]]]]
תקופה זו המתחילה בעלייתה של השושלת ה-19 לשלטון, התאפיינה בחידוש מאמצי המצרים לחזק את אחיזתם בסוריה מול החתים. בכנען מתגברת התסיסה של קבוצות שונות. המצרים עוברים לשיטה של אחזקת צבא ישיר בכנען ובסוריה, ומקימים שורה של [[מצודה|מצודות]] ברחבי האימפריה, בהן הוחזק הצבא. בין המצודות יש למנות את [[רפיח]], [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]], [[תל גזר|גזר]], [[תל מגידו|מגידו]], [[בית שאן]] בה נמצאו מקדשים מצריים, ועוד.
סתי הראשון שחי ב{{ה|מאה ה-13 לפני הספירה}} ערך 3 מסעות לארץ ישראל וסוריה. מסעו הראשון היה כדי לדכא מרד שפרץ בבית שאן. לזכר ניצחונו הציב 2 מצבות בבית שאן. באחת המצבות מתואר ניצחונו של סתי הראשון על החבירו ב"הר יַרְמְתוּ" (רֶמֶת שבנחלת [[שבט יששכר]]).
בנו של סתי הראשון [[רעמסס השני]] ערך גם הוא מסעות מלחמה כנגד החתים. הקרב הידוע בהם הוא [[קרב קדש]] שבעקבותיו נחתם בשנת 1259 לפנה"ס [[הסכם השלום החיתי - מצרי|הסכם שלום בין המצרים והחתים]] שקרא לשלום וכלל גם ברית הגנה הדדית והסכם הסגרה. להסכם היה נספח שקבע את הגבול בין הצדדים, שהעניק לחתים שליטה על קדש ושטחי האמורים, אבל איפשר מעבר חופשי למצרים עד ל[[אוגרית]]. קו הגבול עבר בעיר "לְבוֹא" בבקעת הלבנון. רעמסס השני ערך מסעות נוספים לסוריה ולכנען כדי לדכא מרידות שהתחוללו בעקבות קרב קדש. בעקבות הקרב החלה תקופה של נורמליזציה ביחסים בין מצרים והחתים שנמשכה עד לנפילת ממלכת החתים.
מימיו של רעמסס השני השתמרה תעודת "[[פפירוס אנאסטאזי א]]"{{הערה|1=[http://www.britishmuseum.org/research/search_the_collection_database/search_object_image.aspx?currentpage=1&asset_id=433725&orig=%2fresearch%2fsearch_the_collection_database.aspx&partid=1&searchtext=papyrus+anastasi+I&objectid=113784&numpages=10 תצלום פפירוס אנאסטאסי א במוזיאון הבריטי]}} הנותן תיאור מסע בדרכי כנען כולל הערים הראשיות. התיאור כולל גם מסע מסוכן ב[[נחל עירון|נחל "ערונה"]]. מתוארת סכנת ה"[[שוסים]]" וכן מוזכר בו "ראש שבט אשר".{{הערה|יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתולדות ארץ-ישראל, ספר ראשון: "אטלס כרטא לתקופת המקרא", ירושלים, 1964 עמודים 46}}
| |||