נוגדן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏תפקיד הנוגדן: קישורים פנימיים
שורה 60:
אחד המאפיינים של מערכת החיסון הנרכשת הוא התגברות האפיניות לאחר המפגש הראשון עם הפתוגן. כש[[אדם]] נדבק באותו הפתוגן בפעם השנייה, התגובה החיסונית חזקה, יעילה ומהירה יותר; אחד הגורמים לכך הוא התגברות האפיניות בין הנוגדנים והאנטיגנים. במפגש ראשון עם אנטיגנים, האפיניות של הנוגדנים המופרשים לדם נעה בין <sup>6-</sup> 10 ו-<sup>9-</sup> 10 [[מול|מולר]]. במפגש השני '''עולה''' האפיניות לבין <sup>8-</sup> 10 ו-<sup>11-</sup> 10 מולר (כלומר, ריכוז האנטיגן הנדרש '''יורד''').
 
האפיניות של נוגדנים לאנטיגנים גדולה בהרבה (לפחות פי 100) מזו של קולטני [[לימפוציט T|תאי ה-T]]. בנוסף, מגוון האנטיגנים שהנוגדנים מסוגלים לזהות גדול אף הוא בהרבה מהמגוון שתאי ה-T מזהים (תאי T מסוגלים, בין השאר, לזהות אך ורק אנטיגנים חלבוניים. קיימת אוכלוסיה, והםשל מתעלמיםתאי מאנטיגניםT [[פחמימה|סוכריים]]שמייצרים אורצפטורי [[ליפיד|ליפידיים]]TCR בעלי שרשראות גמא-דלתא, (ולא אלפא-בטא כמו הTCR הנפוץ). מאמינים כי תפקידם הוא לזהות שיירים של ליפידיים וסוכרים. הם מזהים זאת באמצעות מבנה דמוי MHC. התגובה החיסונית ההומוראלית היא, לפיכך, חזקה ואינטנסיבית הרבה יותר מהתגובה החיסונית התאית, לה אחראים תאי ה-T.
 
== עקרון פעולה ==