הזירה הימית במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
תגית: גרשיים שגויים
הגהה
שורה 836:
קשרי [[המוסד לעליה ב']] ומערכת הרכש באירופה הביאו למידע על אונית ''לינו'' הטוענת ביוגוסלביה נשק צ'כי לסוריה. מידע שאפשר את הפגיעה בה כאשר הגיעה לנמל [[בארי (עיר)|בארי]]באיטליה. מאוחר יותר את [[מבצע שודד]]. ההשתלטות על אנית הנשק ''ארגי'רו '' שצוותה הובא לחיפה.
 
אנשי המודיעין הימי יזמו מבצעי איסוף ואף גייסו סוכנים. אחד הראשונים היה קצין צי בריטי ששירת בקפריסין, שבאמצעותו הושג עותק של ה-'''Jane's Fighting Ships''' דלעיל.{{הערה|אריה אורן ושלמה גואטה, "ים המידע" בספר '''מלאכת מחשבת: 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים''', בעריכת [[עמוס גלבוע]] ו[[אפרים לפיד]], [[הוצאת ידיעות ספרים]] ו[[המרכז למורשת המודיעין]] (2009), עמ' 204.}}
 
==מחנות המעצר בקפריסין==
==קליטת עצורי המחנות==
[[File:Narkis1.jpg|250px|thumb|אח"י מעוז גוררת את האונייה '''נרקיס''' הנמצאת ללא שליטה בקרבת נמל טריפולי לבנון, 13 נובמבר 1948]]
ב[[מחנות המעצר בקפריסין]] עברו 51,5200 מעפילים שגורשו מאוגוסט 1946 עד אפריל 1948. חלקם שוחררו בהתאם למכסות הסרטיפיקטים. בהקמת המדינה 15 במאי 1948 היו במחנות כ-40,000, מהם כ-30,000 הורשו לצאת והועברו ארצה בחודש יולי 1948, באמצעות [[הפאנים]] בשמם העברי '''קוממיות''' ו'''עצמאות'''.
 
באופןב[[מחנות זמניהמעצר בקפריסין]] עברו 51,5200 מעפילים, שגורשו מארץ ישראל על ידי הבריטים מאוגוסט 1946 עד אפריל 1948. חלקם שוחררו מעת לעת בהתאם למכסות הסרטיפיקטים. בהכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 נוצר לישראלים ולבריטים אינטרס משותף לפנות את המחנות מהר ככל האפשר. אך לפי תכנית [[פולקה ברנדוט]] נדרשו המעצמות לעכב את ההכשריםהכשרים לגיוס לצה"ל, שהגעתם תסייע לישראל במלחמה.{{הערה|ענת קידרון, עמ' }} כ- 10,000 צעירים בגיל הגיוס ומשפחותיהם המשיכו להיות עצורים. שחרורם הוגדר כנוגד את האמברגו שהוטל על ישראל. לכן היה צורך בהמשך העברת עולים בצורה דומה למה שנעשה לפני קום המדינה. ספינת הדיג '''כריש''' של קיבוץ [[שדות ים]] היוותה האתר העיקרי להעפלת עצורי המחנות לאחר העצמאות.
 
ביום הכרזת המדינה היו במחנות כ-40,000 בני אדם, מהם כ-30,000 הורשו לצאת, והועברו ארצה בחודש יולי 1948, באמצעות [[הפאנים]] (בשמם העברי: '''קוממיות''' ו'''עצמאות'''). כ-10,000 צעירים בגיל הגיוס ומשפחותיהם המשיכו להיות עצורים. לכן היה צורך בהמשך העברת עולים באופן דומה למה שנעשה לפני קום המדינה. ספינת הדיג '''כריש''' של קיבוץ [[שדות ים]] היוותה האתר העיקרי להעפלת עצורי המחנות לאחר הכרזת העצמאות.
[[מדינת ישראל (אוניית מעפילים)]] (אורכידה ORCHIDEA) שהייתה ספינת המעפילים האחרונה. נשארה בשירות [[המוסד לעליה ב']] נקראה בשם קוד '''נרקיס''' הופעלה גם היא להברחת עולים. באחת מהן יצאה ב-12 נובמבר 1948 לים לאחר שהעמיסה עולים בקפריסין יצאה לדרך במזג אוויר סוער, נוצרה וקיבלהבה תקלת מנוע. הספינה שאיבדהאיבדה את העוגן נסחפהונסחפה לחוף טריפולי. גם מכשיר הקשר לא עבד ומיקומה לא היה ידוע. '''אח"י מעוז (ק-24)''' בפיקוד [[מילה ברנר]] נשלחה לעזרתה. בעזרת תושיהתושייה והרבה מזל, אותרה ה'''נרקיס''' במבצע ימאות מורכב, הצליחה להתקשרלתקשר ולגרור אותה מקרבת סלעי החוף.{{הערה|דניאלה רן, '''מילה ברנר''', עמ' 88.}} בחודש אפריל 1949 שוחררו יתר העצורים, ועלו באניות: '''גלילה''' ו'''עצמאות'''.
 
==גיוס חוץ לארץ==