אבדילהמיט הראשון – הבדלי גרסאות

'''אבדילהמיטאַבְּדִילְהָמִיט הראשוןהָרִאשׁוֹן''' (ב[[טורקית]]: '''I. Abdülhamit''', ;{{כ}} [[20 במרץ]] [[1725]] עד –[[7 באפריל]] [[1789]]) היה ה[[סולטאן]] העשריםה-ושבעה27 של [[האימפריה העות'מאנית]], ושלטשלט בה מ-[[21 בינואר]] [[1774]] ועד מותו ב-[[1789]]. היה בנו של הסולטאן [[אהמט השלישי]] ואחיו של הסולטאן שקדם לו, [[מוסטפא השלישי]].

מאחר שעלה לשלטון בגיל 49, בילה את מרבית חייו, כפי שהיה מקובל דאז, ב[[קפס]] ב[[הרמון]], שם והתחנךהתחנך על ידי אימואמו. בשנת שלטונו הראשונה נאלץ להתמודד עם תבוסת קודמו ב[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768-1774)|מלחמה העות'מאנית-רוסית של 1768–1774]] ולחתום על [[הסכם קוצ'וק קאינרג'ה]]. על פי תנאי ההסכם, הוענקה ל[[חצי האי קרים]] אוטונומיה מן השלטון הטורקי, רוסיהורוסיה זכתה בפיצוי בסכום של 4.5 מיליון רובל וכן בשניובשני [[נמל]]ים, שאיפשרושאפשרו לה גישה ישירה אל הים השחור. יתר על כן, בשנת [[1783]] סיפחה [[יקטרינה הגדולה]] את חצי האי קרים לרוסיה.

אבדילהמיט היה רודף שלום ומוסלמי מאמין, עד כי זכה לכינוי "הקדוש" ("Veli") ונחשב לשליט מיטיב. הוא החל בהקמתו המחודשת של הצבא לאחר התבוסה, תוך שהוא מנסה להנהיג רפורמות בקרב חיל ה[[יניצ'רים]] ו[[הצי העות'מאני]]. הוא הקים [[חיל תותחנים]] חדש וסירב להעניק לחיילים הטבות כספיות נוספות בשל מצבו הקשה של אוצר המדינה. הוא פקח עין על המערכת הציבורית וניסה להנהיג רפורמות והתייעלות, בין היתר במערכת החינוך.

בשנות שלטונו האחרונות פתח שוב במלחמה נגד [[האימפריה הרוסית]], במטרה להשיב לאימפריה העות'מאנית שטחים שאיבדה במלחמה הקודמת. [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787-1792)|המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1787–1792]], בהשבה ניצבה [[אוסטריה]] לצד הרוסים, הסתיימה לאחר מותו של אבדילהמיט הראשון במפלת העות'מאנים.