יוסיפ ברוז טיטו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 32:
בינואר 1945 הגיע טיטו להסכם עם ראש ממשלת יוגוסלביה, איוון סובאשיץ, על הקמת עוצרות משותפת לקראת משאל עם על עתיד יוגוסלביה. המלך פטר התנגד להסכם זה שהיווה הדחה שלו{{הערה|{{על המשמר||הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה|1945/01/24|00104}}}}. באפריל 1945 הושג לבסוף הסכם על מינוי שלושה עוצרים והם מינו את טיטו לראש ממשלה{{הערה|{{המשקיף||השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה|1945/04/22|00205}}}}. באוגוסט 1945 הצהיר טיטו כי המלך פטר לא יורשה לחזור{{הערה|{{הצופה||סכסוך פטר - טיטו|1945/08/09|00108}}}} ובספטמבר התפטר סובאשיץ מממשלתו של טיטו והתייצב בראשות האופוזיציה. בנובמבר 1945 החרימה האופוזיציה את הבחירות וטיטו הכריז על נצחון מוחלט של מפלגתו באחוזי הצבעה שנעו בין 90-100 אחוזים{{הערה|{{על המשמר||העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו|1945/11/12|00110}}}}.
 
בשנתבינואר [[19451953]] נבחר לנשיאעל ולשרידי החוץשני שלבתי [[הפדרציההאסיפה הדמוקרטיתהלאומית של יוגוסלביה]] (אשר שינתה בשנת [[1946]] את שמה ל[[הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה|רפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה]] עקבלנשיא התקרבותהיוגוסלביה{{הערה|{{חרות||נשיא לברית המועצות)יוגוסלביה|1953/01/15|00100}}}}.
 
לטיטו היו יוזמות צדדיות שלא הלמו את המדיניות של סטלין: תמך במרד הקומוניסטי ב[[יוון]] שנראה לרוסים חסר סיכויים, הציע יצירת פדרציה בלקנית יחד עם אלבניה ובולגריה.
 
בשנת 1948 ניסה מנהיג [[ברית המועצות]], [[סטלין]], להפוך את יוגוסלביה למדינת חסות, אך טיטו לא הרשה זאת וטיהר את המפלגה מתומכיו של סטלין ולא הסכים לרעיון שמדיניותו העצמאית תעמוד בדיון הקומינפורם. ברית המועצות ביקרה בחריפות את טיטו, אולם הוא לא היה מוכן להיכנע. כתגובה, מתוך חשש מהשפעת התנהגותה המרדנית בין שאר עמי מזרח אירופה, גרשו הרוסים את יוגוסלביה מה[[קומינפורם]] בשנת [[1948]]. טיטו פקד אז על שני מקורביו: [[מילובן ג'ילס]] ו[[אדוארד קרדליי]] לבצע שינויים ורפורמות בתוך הממשל של יוגוסלביה.
התעמולה הסובייטית השתלחה נגדו וכינתה אותו ואת נאמניו "תליינים", "כנופיה של בוגדים, מרגלים ופאשיסטים", "כלבי השמירה של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי" וכו'. אחרי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהתחילה תהליך של דסטליניזציה, ב-[[1956]] הגיע טיטו לפיוס עם ההנהגה הסובייטית החדשה ובראשה [[ניקיטה חרושצ'וב|חרושצ'וב]] ועם משטרי הארצות הקומוניסטיות השכנות, פרט למשטר האלבני שהמשיך בעוינות כלפיו.
 
טיטו ניסה לשמור על עמדה מסויגת לא רק כלפי הסובייטים אלא במידה מסוימת גם כלפי המערב. לצורך חיזוק מעמדו בתווך בין שני הגושים - הסובייטי והמערבי, בשנת [[1961]] הוא הקים במפגש ב[[בלגרד]] יחד עם ראש ממשלת [[הודו]] [[ג'ווהרלל נהרו]] ונשיא [[מצרים]] [[גמאל עבדל נאצר]] את ארגון [[המדינות הבלתי מזדהות]].
 
טיטו מחה על פלישת רוסיה ל[[הונגריה]], ל[[צ'כוסלובקיה]], ול[[אפגניסטן]] גינה את מלחמת וייטנאם ואת מה שכינה ה"תוקפנות הישראלית". בשנת [[1967]] יחד עם ברית המועצות וארצות מזרח אירופה האחרות, פרט ל[[רומניה]], טיטו ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. לעומת זאת התיר חופש תרבותי, לימוד ה[[עברית]] וקשרים עם ישראל לבני הקהילות ה[[יהודים|יהודיות]] הקטנות שנותרו בארצו.
 
בשנים 1950 - 1980 כיהן כנשיא [[הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה]].