הבדלים בין גרסאות בדף "שלום אלבק"

הוסרו 14 בתים ,  לפני 6 שנים
מ
עיצוב
מ (←‏משפחתו: הרחבה)
מ (עיצוב)
נולד ב[[ברלין]] בכ"ב באלול תרצ"א (4 בספטמבר [[1931]]) לאביו, חוקר ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] פרופ' [[חנוך אלבק|חנוך בן שלום אלבק (אלבעק)]] ולאימו הניה (הנדל), אחותו של חוקר התלמוד פרופ' אברהם וייס ([[Abraham Weiss]]). סבו הוא חוקר ה[[תלמוד]] [[שלום (בן יחזקאל) אלבק|שלום בן יחזקאל אלבק]]. עלה עם משפחתו מ[[גרמניה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1935]] והתגורר בשכונת [[רחביה]] ב[[ירושלים]]. לאחר נישואיו עבר לגור ב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]]. בשנים [[1948]] עד [[1950]] שירת ב[[צה"ל]]. בין השנים [[1950]]-[[1956]] למד [[תלמוד]], [[היסטוריה]] ו[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] ב[[ירושלים]]. בין מוריו בהיסטוריה היו: פרופ' [[אביגדור צ'ריקובר]], פרופ' [[יהושע פראוור]] ופרופ' [[יצחק בער]], וב[[תלמוד]]: פרופ' [[חנוך אלבק]] ופרופ' [[שמחה אסף]].
 
בשנת [[1956]] קיבל תואר מוסמך ל[[משפטים]] מטעם [[האוניברסיטה העברית]] ובשנת [[1959]] תואר ד"ר ב[[היסטוריה]] [[יהודי|יהודית]]ת. בשנים [[1960]]-[[1963]] שימש כמרצה לתלמוד ב"[[בית המדרש לרבנים באמריקה|סמינר התאולוגי היהודי]] של אמריקה", [[ניו יורק]] (Jewish Theological Seminar) . משנת [[1963]] ואילך שימש כמרצה בכיר, [[פרופסור]] חבר ופרופסור מן המניין לתלמוד ולמשפטים ב[[אוניברסיטת בר-אילן]], ופעמיים שימש כדיקן הפקולטה ל[[משפטים]] בשנים [[1976]]-[[1978]]; [[1982]]-[[1988]]. בשנים [[1979]]-[[1990]]; [[1997]]-[[1999]] היה חבר הוועד המנהל וחבר הנאמנים של [[אוניברסיטת בר-אילן]]. בשנת [[1979]] היה פרופסור אורח ב[[אוניברסיטת ייל]], [[ארצות הברית]], ובשנים [[1982]]; [[1987]]-[[2003]] פרופסור אורח בבית הספר ללימודי ה[[יהדות]] שעל יד [[אוניברסיטת היידלברג]] ב[[גרמניה]].
פרופ' אלבק היה חבר [[המועצה להשכלה גבוהה]] בישראל בין השנים [[1983]]-[[1987]] וניסה לכונן הפרדה בין לימוד ומחקר [[אקדמיה|אקדמיים]] ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] לבין לימוד מקצועי ב[[מכללה|מכללות]]. בשנים [[1997]]; [[2000]] ; [[2005]] היה פרופ' אורח בפקולטה למשפטים של [[אוניברסיטת הומבולדט]] ב[[ברלין]]. מאז [[1999]] הוא פרופ' אמריטוס ב[[אוניברסיטת בר-אילן]].
 
==משפחתו==
[[קובץ:Shalom albeck - mavo la-mishpat ha-ivri.jpg|150px|ממוזער|שמאל|מבוא למשפט העברי בימי התלמוד]]
בחיבוריו "דיני הממונות בתלמוד" (תשל"ו), ו"יסודות דיני הממונות בתלמוד" (תשנ"ד) עמד על העיקרון היסודי לפיו דיני הממונות, כשאר ההלכות והדינים, אינם באים בעיקרם לשם שלום הציבור ותקנת ה[[חברה]], אלא לעשות את היחיד מישראל לטוב יותר, ואין הבדל בין ה[[דין]] לבין ה[[מוסר|מוּסר]] וההנהגה לפנים משורת הדין. אלא שהאחרונים מיועדים ליחידים שמטבעם מחמירים על עצמם יותר, או למעשים מסוג מיוחד.
 
בספריו אלה על דיני ה[[זכויות]] ב[[נכס]]ים העמיד במרכז את [[מושג]] 'הרְשוּת' שמובנו הוא יכולתו וכוונתו של האדם להשתמש בנכס כדרך שבני אדם במקומו ובזמנו רגילים להשתמש בו, וכוח וכוונה אלה הם בכל עת ובכל זמן. אף בעלות בנכס היא זכות לרְשות שאינה מוגבלת בזמן, בניגוד לזכות שאינה בעלות (כגון שכירות וחכירה), שהיא רשות מוגבלת בזמן. מושג מרכזי נוסף המתבאר במהלך דיוניו העקרוניים הוא 'גמירת דעת', קרי ההחלטה שלא יחזור בו אדם מן העסקה. על פי פרשנותו, מושג זה הינו אובייקטיבי, והוא נאמד על פי דעת רוב בני האדם באותה מציאות, ולא לפי דעתם של הצדדים בעסקה. החלטת היחיד שלא לחזור בו נגזרת מפעולותיו, כלומר ממעשי הקניין השונים.
 
*'''פשר דיני הנזיקין בתלמוד''', תל אביב: דביר, תשכ"ה. הדפסה שנייה: תש"ן, ISBN 9650102299
*'''דיני הממונות בתלמוד''', תל אביב: דביר, תשל"ו. נדפס במספר הדפסות.
*'''בתי הדין בימי התלמוד''', רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"א. הדפסה שנייה: תשמ"ז, ISBN 9652260177
*'''הראיות בדיני התלמוד''', רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ז. ISBN 9652260738
*'''יסודות בדיני הממונות בתלמוד''', רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ד.