רב סעדיה גאון – הבדלי גרסאות

הוסרו 17 בתים ,  לפני 6 שנים
←‏מינויו לראשות ישיבת סורא: התאמתי ושיפרתי את לשון התוכן בערך הנ"ל - כיוון שהתוכן היה בלשון ספרותית ולא מותאם לערך אינציקלופדי.
מ (←‏הגותו הפילוסופית: {{תנ"ך|בראשית|ב|יא|ללא=ספר}})
(←‏מינויו לראשות ישיבת סורא: התאמתי ושיפרתי את לשון התוכן בערך הנ"ל - כיוון שהתוכן היה בלשון ספרותית ולא מותאם לערך אינציקלופדי.)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
===מינויו לראשות ישיבת סורא===
בגללעקב מסירותו של רס"ג לעמו, ובעיקר בגלל חכמתו הרבה בכל מדעי היהדות ואף בכל חכמות העולם, מונה רס"ג לראש [[ישיבת סורא]].
 
רס"ג ראה את שפל לימודי המקרא והלשון העברית בקרב ישיבות בבל, ולכן, הוא החל בראש ובראשונה להקנות לתלמידים בישיבות בבל את הבנת כתבי הקודש היהודיים וידיעת הלשון העברית ודקדוקיה. רס"ג עשה באותו הזמן את אחד ממפעליו הגדולים ביותר - תרגום כתבי הקודש היהודיים ל[[ערבית]] בצרוף פירוש מפורט ובהיר. רס"ג עשה זאת, משום שבאותו הזמן יהודים רבים ידעו [[ערבית]], שהייתה שפת המקום, טוב יותר מאשר [[עברית]], ולכן היה שער התורה סגור בפניהם. מטרה נוספת לתרגום זה הייתה לקרב את הערבים המשכילים אל כתבי הקודש היהודיים, כדי שגם הם ידעו את מקורו הנכון של המקרא.
יחד עם עבודתו של רס"ג בכתיבת התרגום של כתבי הקודש היהודיים לערבית, כתב רס"ג ספר נוסף, שמטרתו הייתה להפיץ את הלשון העברית. ספרו היה בנוי מ-12 פרקים על הלשון העברית ודקדוקה. ספרו זה של רס"ג היווה את הספר הדקדוקי העברי הראשון בספרות העברית. רס"ג גם המשיך לכתוב פיוטים, אם כי כעת לא כתב את פיוטיו בשפה של אלעזר הקליר שהייתה שפה קשה ומסובכת, אלא החל לכתוב את פיוטיו בלשון עברית תנ"כית צחה וטהורה, אשר העידה על שליטתו הרחבה בלשון, בדקדוק ובספרות העברית.
 
רס"ג כתב באותו הזמן ספר תפילות משלו (רס"ג קרא לספרו - "ספר מאסף לכל התפילות והברכות"), אליו הוא הכניס חלק מפיוטיו. ספרו זכה לתשואות בקרב הציבור היהודי, והיה ידוע כמעט לכל. למרות שנוסחי ה[[תפילה (יהדות)|תפילות]] היו ידועים ומסודרים לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי התפילות, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל ה[[יהודים]] בכל התפוצות (כזכור, "טייל" רס"ג שהה בהרבה ארצות, ולכן הכיר נוסחי עדות רבות). הוא כתב בספר התפילות שלו נוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו. במבוא לסידורו הוא מתאר "והיו להם (לאבותינו) שני סדרים אחד לזמן המלוכה ואחד לזמן הגלות... ולא היו זקוקים אבותינו לומר מקבץ נדחי עמו מפני שהיו מקובצים" דבר המסביר כמה הבדלים בין [[נוסח ארץ ישראל]] לבין נוסחאות הגלות.
 
בזמן שרס"ג היה אלוף ישיבת סורא, הוא המשיך להתפלמס עם ה[[קראים]]. הוא החל שוב להתעניין בבעיות שמקורן בלוח השנה ובזמני העיבור, אם כי הפעם לא נגד חכמי ארץ ישראל, אלא נגד הקראים. הוא כתב ספר, "ספר המבחן", אשר בו פורך את טענותיהם של הקראים בדבר העיבור ומציין את הסיבות לנכונות החשבון של חכמי התלמוד לדעתו.
 
רס"ג נאלץ באותו הזמן להלחם נגד מלומד יהודי אפגני שהצביע על סתירות-לכאורה ב[[תורה]], והטיל ספק בסיפורי [[נס]]ים ואירועים על-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היה [[חיוי אל-בלכי]], אם כי מתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות ב[[סיפורי המקרא]], שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ה[[הגיון]]. הוא התבסס בדבריו על ה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]], וקרא לציבור היהודי להתכחש ל[[תנ"ך]] ולשאר [[כתבי הקודש]] היהודיים ולא לתת בהם אמון{{מקור}}. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.
משתמש אלמוני