אבו כביר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
|||
שורה 8:
[[קובץ:TASU02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מראה בבית הקברות המוסלמי טאסו]]
[[קובץ:AbuKebir027.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית מעצר תל אביב]]
'''
==היסטוריה==
===ימי בית שני===
בשנת [[1871]] ביקר באבו כביר ה[[ארכאולוג]] ה[[צרפתי]] [[שארל קלרמון גנו]], שזיהה באזור הכפר [[מערות קבורה]] [[יהודים|יהודיות]] מ[[המאה ה-1]] ועד [[המאה ה-3]]. בית הקברות שימש את יהודי יפו, ונקברו בו יהודים גם מערים אחרות ואף מהגולה. הכיתוב על רוב המצבות שהתגלו הוא ב[[יוונית]],
===העת החדשה===
השכונה הערבית אבו כביר שכנה בחלק הדרום־מזרחי של צומת הרחובות המוכרים כיום כ[[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]] ו[[דרך קיבוץ גלויות]]. כיום שטח זה איננו מאוכלס, וחלקים ממנו נחפרו לשם הרחבת צומת התנועה. בשלהי [[המאה ה-19]] היו בכפר כמה עשרות בתים, בהם התגוררו כ־280 תושבים שהתפרנסו מ[[חקלאות]], בעיקר [[פרדס]]נות, ומאוחר יותר גם ממתן שירותים לעיר [[תל אביב]], אשר שכונותיה הדרומיות גבלו עמה, ומרכז העסקים הראשי שלה נשק לה.
===אבו כביר במלחמת העצמאות===
בסוף שנת [[1947]] היו באבו כביר ובשכונות הערביות הסמוכות לה כ-5,000 נפש, שהתפרנסו בעיקר מעבודה שכירה ב[[יפו]], חנוונות, ירקנות ורוכלות בשכונות ובבתי חרושת יהודיים.
מיד לאחר [[
[[ההגנה]] הגיבה על האירוע ב-[[3 בדצמבר]] [[1947]] על ידי פיצוץ בית ערבי ששלט על [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]]. מאז ובמשך מספר
כדי לעקוף את אבו כביר נסללה במהירות [[דרך הביטחון]] מ[[שכונת התקוה]] ל[[מקוה ישראל]]. במשך חודשיים וחצי נמשכה המערכה בדרך של ירי, צליפות, חדירות ופיצוצי בתים. הבריטים התערבו בנעשה מדי פעם עד שההגנה החליטה לצאת בפעולות התקפיות גדולות.
המבצע הראשון נגד אבו כביר נערך ב-[[12 בפברואר]] [[1948]] ונקרא "מבצע דוד" על שם [[מפקד מחלקה|מפקד המחלקה]] [http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=4064 דוד טאובר], שנהרג מיריות צלף מאבו כביר בעת סיור מוקדם במקום ערב המבצע. ארבע מחלקות התקיפו את אבו כביר מכיוונים שונים. שתי מחלקות לא הצליחו לחדור את קו הביצורים של הערבים ונאלצו לסגת. מחלקה שלישית הצליחה לפרוץ ולפוצץ ארבעה בתים שבהם היו עמדות. 16 ערבים נהרגו ונלקח נשק רב. המחלקה הרביעית תקפה
חוסר היכולת לפרוץ את ביצורי הערבים באבו כביר הביאה את מפקד החזית הדרומית במחוז תל אביב,[http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=92183 ישראל שחורי], לזמן את הנשק [[דוד ליבוביץ]] ולבקש ממנו לבנות [[מרגמה]] שתוכל להפגיז את האויב ולהמם אותו לפני פריצת הכוחות. לאחר הצלחת הניסוי הראשון בחולות [[חולון]] נבנו עוד מספר מרגמות ותוכנן מבצע גדול נוסף נגד אבו כביר.
שורה 32:
המבצע נערך ב-[[13 במרץ]] [[1948]] ונקרא "מבצע מרכז". בשעה 21:00 החלו שלוש מרגמות להפגיז את אבו כביר. קולות נפץ אדירים נשמעו וענני עשן התאבכו אל על. לאחר ההפגזה פרצו הכוחות לאבו כביר ופוצצו מספר בתים החולשים על רחוב הרצל.
ההשפעה הפסיכולוגית של ההפגזה הייתה עצומה. הערבים נטשו את קו הביצורים בהתפוצץ הפגז הראשון. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום",
ב-[[23 במרץ]] [[1948]] ביקש מפקד ההגנה במחוז תל אביב במכתב לאג"ם/מטכ"ל לאשר לעיר תל אביב תקן מיוחד למרגמות: 16 מרגמות, 160 פגזים ולקבוע למרגמה את השם "דוד" על שם דוד ליבוביץ. במהרה דבק במרגמה שם החיבה [[דוידקה]].
כעבור שבוע, בשעות הלילה המוקדמות של ה-[[31 במרץ]] [[1948]], חדשה ההגנה את התקפתה על אבו כביר ב"מבצע מרכז 2". לאחר הפגזת מרגמות פרצו יחידות ההגנה והרסו כל מה שניתן להרוס.
בשלהי [[אפריל]] [[1948]] נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר. את מקומם תפסו הבריטים. ב-[[10 במאי]] [[1948]], בהתאם להסכם מוקדם
==תל א-ריש==
תל א-ריש הייתה שכונה ערבית ממזרח לאבו כביר. לפי אחת המסורות, קיבל התל את שמו שמשמעותו "תל הראשים" ב-[[1775]], כאשר קצין מצרי שמרד בטורקים, ערך טבח בתושבי יפו וריכז את גולגלותיהם במקום.
תל א-ריש, יחד עם אבו כביר, שלטו על הכביש מתל אביב ומיפו ל[[ירושלים]] ולדרום הארץ. בתחילת [[מלחמת העצמאות]] הותקפה מספר פעמים התחבורה היהודית שעברה במקום.{{הערה|{{דבר||3 ערבים נהרגו בתל א-ריש|1947/12/23|00110}}}} כתוצאה מכך, הועברה התחבורה לנתיב חדש, בשולי השכונות הדרומיות של תל אביב, כיום [[דרך בן-צבי]]. דרך זו שימשה את תחבורת היישוב היהודי עד כיבוש האזור. תל א-ריש נכבשה בראשונה על ידי כוחות חטיבת [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|גבעתי]] ב[[מבצע חמץ]] ב-[[28 באפריל]] [[1948]], אך הם נאלצו לסגת באבידות כבדות לאחר התקפת נגד של הערבים והתל שב ונתפס בידי הערבים. עם ניצחונות ההגנה במבצע חמץ פינו הערבים את האזור. הקרב העיקרי היה סביב עמדת ה[[פילבוקס]] על התל. כיום הפילבוקס נמצא בתחומו של פארק בשכונת תל גיבורים ב[[חולון]], ובמקום קיים אתר זיכרון ומוצג הסבר על הקרב.
|