פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 27 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
כבר בצעירותו נמשך לזרמים שהתנגדו לחינוך השמרני שקיבל אצל הוריו. התענינותו ב[[ספרות]] הובילה אותו ללימודי הומניסטיקה ב[[אוניברסיטת אופסלה]].
 
בשנת [[1912]] פרסם את ראשוני ה[[שירה|שיר]]ים שלו ב[[עיתון]] [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] ושנה לאחר מכן הופיע הסיפור הראשון בפרוזה. הוא נסע בשנת [[1913]] לביקור ב[[פריז]], שם הושפע מהשינוים המודרניים ב[[ציור]]. את רשמיו הוא הכניסמופיעים לספרבספר '''אמנות המילים ואמנויות הציור'''. בספר הציג את הניגוד שבין כוח החיים של אומנות הציור המודרני ובין ניוון הספרות. הוא ניסה להעביר לשטח הספרות את המשמעת האינטלקטואלית של ה[[קוביזם|קוביסטים]], תוך התנגדות לזרם ה[[נטורליזם (ספרות)|נטורליסטי]].
 
ספר שיריו, '''מגור''', שהצטיין במקוריות והיווה היצירה ה[[אקספרסיוניזם|אקספרסיוניסטית]] הראשונה ב[[שבדית]], כבשהצטיין במקוריות וכבש לו מעמד של ממש בספרות השבדית. ביצירתו בא לידי ביטוי הניגוד שבין הבסיס הנוצרי שלושבחינוכו וביןלבין תפיסתו המדעית-דטרמיניסטית. הוא היה מודע לניגוד וכינה את עצמו "כופר דתי".
 
בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] התחיל להתעניין ב[[מחזאות]] ובשנת 1917 הופיע המחזה הראשון שחיבר '''האדם האחרון'''. הרומן '''הגמד''', שהופיע בשנת 1944, הביא לו פרסום עולמי ותורגם לכמה שפות. הרומן נכתב בגוף ראשון, מנקודת מבטו של גמד חצר בעל נטיות מרושעות, בתקופת הרנסאנס באיטליה. המבקרים היללו אותו על יכולתו לתאר את התכונות השליליות בנפש האדם והישוו אותו ל[[ג'ונתן סוויפט]].
 
בשנת 1940 נבחר להיות אחד מ-18 חברי האקדמיה השבדית לספרות. הוא היה מועמד לפרס נובל בשנת 1950, כאשרבשנה חולקוזו חולק גם הפרס לשנת 1949 (באיחור) והפרס לשנת 1950. קולו, שניתן ל[[ויליאם פוקנר]], הכריע על מתן הפרס של 1949 לפוקנר והפרס של 1950 ל[[ברטרנד ראסל]]. בשנת [[1951]] הוענק לו הפרס "על כוחו האומנותי ועל העצמאות המושרשת עמוק ביצירותיו, המתאמצת לתת תשובה על שאלות האנושות הנצחיות".
 
כאשר נשאל, לאחר חלוקת הפרס, מה יש לו להגיד, השיב: "אין בפי כל בשורה מיוחדת, היא כלולה ביצירותי".